נונה מקבלת במתנה מכשיר קסמים שמאפשר לה לראות את מה שאנשים אומרים, ואת מה שהם חושבים ולא אומרים. היא ניגשת עם המכשיר לילד שהעליב אותה, אומרת לו משהו מפתיע וכובש ועושה קסם שרק לב של ילד יכול לעשות. סיפור חכם וחם על הפער שבין הדיבור למחשבה, וחשוב מזה, על כוחו של מי שאוהב ראשון. זהו ספר הילדים הראשון של המשוררת אורית גידלי, שכתבה את שני ספרי השירה 'סמיכות' ו'עשרים נערות לקנא'....

משוררת שלשון השירה היא לה מפתח טבעי לפתוח בו את דלתות העולם. המתגרה לפניה מתמיה ומאיים כאחד. בשירים חושניים אך מפוכחים. מהם שירי אהבה רבי - רוך ומהם שירי ילדות קשים. הרצופים בדימויים נועזים ומפתיעים בראשוניותם ["כאדם המדמיין טעמו של לימון","מנשק את ידי הנפרשת כמו חיבור הריסים אל עפעף"] מנסה אשה צעירה לעמוד, בפליאה, על מהות יחסיה עם אהובה, על זכרונות ילדותה ועל יחסיה עם עצמה. מיוחדים במינם בספר הם שירי התנ"ך הנדירים ביופים וההופכים את דמויות התנ"ך לאנשים המתהלכים בינינו. ברי - שיחה ועם זאת עדיין עטופים בהוד קדומים. שירים רבי - עצמה. הניצבים על הסף של מה שאינו ניתן להיאמר ומנסים, בהתמדה, לומר אותו, על אף הכל. אורי ברנשטיין אורית גידלי גרה באזור. מרצה ומנחת סדנאות כתיבה. בעלת תואר M.A. במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן - גוריון בנגב. במסלול לכתיבה ספרותית....

בספר זה, ספרה השני, קולה השירי מגיע לידי בשלות חדשה, ורוקם יצירה גבישית, משברת-לב ועמוקה. ראשיתו של הספר באישה הקופצת אל מותה, ומותירה אחריה גבר וילדה קטנה. השירים מתעדים את המפגש של בת הזוג החדשה עם ההורות הקשה והזוגיות בצל הטרגדיה. לתוך הדחיסות הרגשית הזו מתערבלת גם מחלת השכחה המאכלת את זוגיותם של הסבא והסבתא, עמודי התווך של המשפחה, ולידתו של תינוק חדש אל תוך מציאות פוליטית אלימה. המחזור המסיים את הספר מלווה את הזוגיות הבשלה הנאבקת לשמר עצמה אל מול כוחו המפתה של הגבר הזר וכוחם המכלה של החיים....

נוּנָה לֹא יְכוֹלָה לַעֲצֹר אֶת הַמִּלָּה שֶׁכָּל הַזְּמַן בּוֹרַחַת לָהּ מֵהַפֶּה. טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַחַק אֲוִיר, שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחֹק אִתּוֹ מִלִּים שֶׁמִּתְחָרְטִים עֲלֵיהֶן. מִצַּד שֵׁנִי, טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּם אֶת גִּילִי, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּיד לוֹ הַכֹּל, אֲבָל מַמָּשׁ הַכֹּל, בְּלִי לִמְחֹק כְּלוּם. אוֹרִית גִידָלִי וְאַיָּה גוֹרְדוֹן–נוֹי, יוֹצְרוֹת הַסֵּפֶר הָאָהוּב נוּנָה קוֹרֵאת מַחְשָׁבוֹת, חָבְרוּ שׁוּב כְּדֵי לְסַפֵּר עוֹד עַל נוּנָה, הַגִּבּוֹרָה שׁוֹבַת הַלֵּב שֶׁלֹּא מַפְסִיקָה לַחְקֹר וְלַחְשֹׁב. סִפְרָן הָרִאשׁוֹן בַּסִּדְרָה הָיָה רַב–מֶכֶר, תֻּרְגַּם לְשֶׁבַע שָׂפוֹת, וּבָהֶן אַנְגְלִית וְסִינִית, וְזָכָה לְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם. "מַקְסִים וְאִינְטֵלִיגֶנְטִי רִגְשִׁית." ווֹל סְטְרִיט ג'וּרְנָל "סֵפֶר נֶהְדָּר, מָלֵא חוּשׁ הוּמוֹר, מְתִיקוּת וְאַהֲבָה." רוּתָה קוּפְּפֶר, הָאָרֶץ "מַבְרִיק בֶּאֱמֶת." שַׁי צֵלֶר, מָקוֹר רִאשׁוֹן "כָּתוּב הֵיטֵב, מְאֻיָּר נִפְלָא וּמְגָרֶה לִקְרִיאָה וּלְמַחְשָׁבָה." מוֹר אָסָאל, לָאִשָּׁה "נוּנָה הִיא דֻּגְמָה מוֹפְתִית לְכוֹחָם (הַחִיּוּבִי) שֶׁל מִלִּים וּמַעֲשִׂים." דָּוִד רָפּ, הָאָרֶץ...

הָאַלְטֶע זִכְרוֹנוֹת עוֹבֵר בָּרְחוֹב וְקוֹנֶה זִכְרוֹנוֹת יְשָׁנִים. אֲבָל מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁמִּתְחָרְטִים — כְּשֶׁמּוֹכְרִים לָאַלְטֶע זִכְרוֹנוֹת זִכָּרוֹן יָקָר שֶׁבִּלְעָדָיו אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ? סִפּוּר עַל שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים, עַל יָרֵחַ וְעַל יַלְדָּה שֶׁמְּדַלֶּגֶת אִתָּם מִבַּעַד לַשָּׁנִים, כָּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה. אֲנָשִׁים נָגְעוּ בַּיָּרֵחַ הוּא פְּרִי שֶׁל שִׁתּוּף פְּעֻלָּה בֵּין שְׁתֵּי יוֹצְרוֹת יִחוּדִיּוֹת בַּסִּפְרוּת הָעִבְרִית: אוֹרִית גִידָלִי (מְשׁוֹרֶרֶת וּמְחַבֶּרֶת רַב־הַמֶּכֶר נוּנָה קוֹרֵאת מַחְשָׁבוֹת) וְתָמִי בְּצַלְאֵלִי (מְאַיֶּרֶת הַמַּמְלָכָה הַקְּטַנְטַנָּה וּמְחַבֶּרֶת הָרוֹמָן תִּשָּׁאֲרִי). מִשִּׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת עַל כְּתִיבָתָהּ שֶׁל אוֹרִית גִידָלִי לִילָדִים: "מַקְסִים וְאִינְטֵלִיגֶנְטִי רִגְשִׁית." ווֹל סְטְרִיט ג'וּרְנָל "מָלֵא חוּשׁ הוּמוֹר, מְתִיקוּת וְאַהֲבָה." רוּתָה קוּפְּפֶר, הָאָרֶץ "מַבְרִיק." שַׁי צֵלֶר, מָקוֹר רִאשׁוֹן "מְגָרֶה לִקְרִיאָה וּלְמַחְשָׁבָה." מוֹר אָסָאל, לָאִשָּׁה...

אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת אֵינַי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, שֶׁבּוֹ נוֹתַר רַק הַטֶּבַע: הַשְּׁאֵלָה הַזֵּהָה לַתְּשׁוּבָה. בֵּין שְׁנֵי הָעֵצִים שֶׁצּוֹמְחִים בַּדֶּשֶׁא מַבִּיט בִּי עֵץ אֶחָד שֶׁל אֲוִיר וַאֲנִי נִשְׁעֶנֶת עָלָיו, שְׁלוּחַת יָדַיִם. אִם אָדָם נוֹפֵל לְבַד בַּיַּעַר, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נוֹפֵל אָדָם לְבַד בַּיַּעַר, כָּל הַיַּעַר שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר. (מתוך השיר: 'כבר') ערש הוא ספר שירי פרידה מאֵם. זהו ספר שיריה השלישי של אורית גידָלי. ספריה הקודמים: עשרים נערות לקנא (ספרית פועלים, 2003) וסמיכות (סדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, 2009)...

לְעוֹפְרִיקִי יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת בַּנּוֹשֵׂא חַד־קֶרֶן, עִם עוּגַת חַד־קֶרֶן וְקִשּׁוּטֵי חַד־קֶרֶן וּמִשְׂחֲקֵי חַד־קֶרֶן, וְהַפְתָּעָה מְיֻחֶדֶת מֵאִמָּא − חַד־קֶרֶן! בְּדִיּוּק מָה שֶׁהִיא רָצְתָה! כְּלוֹמַר, לֹא בְּדִיּוּק, כִּי לִפְעָמִים מְתַכְנְנִים חַד־קֶרֶן אֶחָד וְיוֹצֵא חַד־קֶרֶן אַחֵר. אֲבָל עוֹפְרִיקִי יוֹדַעַת שֶׁהַחֲגִיגָה חַיֶּבֶת לְהִמָּשֵׁךְ, רַק אֵיךְ? הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת אוֹרִית גִידָלִי (נוּנָה קוֹרֵאת מַחְשָׁבוֹת, נוּנָה וּמַחַק הָאֲוִיר, אֲנָשִׁים נָגְעוּ בַּיָּרֵחַ) וְהַמְּאַיֵּר עֹמֶר הוֹפְמָן (הַסִּפּוּר שֶׁל יוֹאָב שֶׁשָּׁלַח אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בַּדֹּאַר) חָבְרוּ יַחַד כְּדֵי לְסַפֵּר סִפּוּר חָכָם וּמַצְחִיק עַל כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת, עַל אַכְזָבוֹת אֶפְשָׁרִיּוֹת וְעַל דֶּרֶךְ יְצִירָתִית לַהֲפֹךְ אֶת כָּל זֶה לִמְסִבָּה אַחַת גְּדוֹלָה. מִשִּׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת עַל כְּתִיבָתָהּ שֶׁל אוֹרִית גִידָלִי לִילָדִים: "מַקְסִים וְאִינְטֵלִיגֶנְטִי רִגְשִׁית." ווֹל סְטְרִיט ג'וּרְנָל "מָלֵא חוּשׁ הוּמוֹר, מְתִיקוּת וְאַהֲבָה." רוּתָה קוּפְּפֶר, הָאָרֶץ "בִּזְכוּת הַכְּתִיבָה הַצְּלוּלָה מִתְקַיֶּמֶת תְּנוּעָה עֵרָה מִלֵּב הַקּוֹרֵא אֶל לֵב הַסִּפּוּר וַחֲזָרָה." רוֹנִי אֶלְדָּד, מָקוֹר רִאשׁוֹן ...

אלף לילה אַחֲרֵי הַחֻלְצָה הַוְּרֻדָּה שֶׁלְּךָ הַקְּרוּעָה, וְאַחֲרֵי שֶׁדִּמְיַנְתִּי שֶׁאֲנִי זוֹ שֶׁקּוֹנָה לְךָ אַחֶרֶת, וְאַחֲרֵי שֶׁנָּסַעְתָּ עַד לָעִיר שֶׁלִּי כְּדֵי לִרְקֹד, וְאַחֲרֵי שֶׁסָּחַבְנוּ אֶת הַסַּפּוֹת הַכְּחֻלּוֹת לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה, וְאַחֲרֵי שֶׁהִתְקַשַּׁרְנוּ לַאֲנָשִׁים עִם שֵׁמוֹת רוּסִיִּים מִדַּפֵּי זָהָב בִּשְׁבִיל לִשְׁאֹל עַל הַמִּשְׂחָק שֶׁסַּבְתָּא שֶׁלְּךָ הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת, וְאַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד מֵהַתִּקְרָה בַּחֹרֶף אֲבָל לֹא נֶעֱלַבְנוּ מֵאֵיךְ שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ נִרְאִים, וְאַחֲרֵי הַדִּיסְק שֶׁנִּתְקַע דַּוְקָא בַּחֻפָּה, אָמַרְתִּי לְךָ לִבְדֹּק שֶׁהַטֵּיְפּ שֶׁל הַמָּקוֹם קוֹרֵא צְרוּבִים, וְאַחֲרֵי הַיְלָדִים שֶׁהֵגִיחוּ אֶל הַבֶּכִי מִן הַצְּעָקָה, וְאַחֲרֵי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַמָּמוֹנוֹת שֶׁהִצְטַבְּרוּ כְּמַחֲלָה וְכִתְרוּפָה לֹא תּוֹאֶמֶת, וְאַחֲרֵי מְסִבַּת הַסְּלוֹאוּ מִיּוּטְיוּבּ בַּסָּלוֹן כִּי הִתְקַמְצַנּוּ עַל בֵּיבִּיסִיטֶר לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה (וְאַחֲרֵי שֶׁהֵשַׁבְתִּי לְךָ כֵּן פְּעָמִים רַבּוֹת וּפָחוֹת מִזֶּה הֵשַׁבְתִּי לְךָ לֹא, אֲנִי מִתְגָּאָה בְּזֶה עַכְשָׁו, מִישֶׁהִי שֶׁחָיְתָה אֶת חַיֶּיהָ כְּסִפְרוּת וּמְגַלָּה שֶׁהָיוּ מָתֵמָטִיקָה) וְאַחֲרֵי שֶׁהָלַכְנוּ לַאֲסֵפוֹת הוֹרִים אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא חַיָּבִים, וְאַחֲרֵי שֶׁאִלְתַּרְנוּ כִּסּוּי לְחַלּוֹנוֹת הַמְּכוֹנִית, וְאַחֲרֵי שֶׁהִרְגַּעְתָּ אוֹתִי אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מַה יּוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְאַחֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה, וְאַחֲרֵי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁלֹּא תָּפֵר אֶת הַהַבְטָחָה הַגְּדוֹלָה לֶאֱהֹב אוֹתִי גַּם אִם תָּפֵר אֶת הַהַבְטָחָה הַקְּטַנָּה עַד הַזִּקְנָה, וְאַחֲרֵי שֶׁלִּרְגָעִים לֹא דָּאַגְתִּי, וְאַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי אֶת הַהוֹדָעָה בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁלְּךָ, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַלְתִּי מִי זֹאת שֶׁכָּתְבָה, וְאַחֲרֵי שֶׁהֵרַמְתָּ אֵלַי עֵינַיִם, וְאַחֲרֵי שֶׁעָצַרְתִּי לִנְשֹׁם, רֶגַע לִפְנֵי הַתְּשׁוּבָה השירים "בתאומים" ספרה החדש של אורית גידלי, עוסקים במשבר אמון בנישואים. הם מלווים שני אוהבים משברון הלב המקורי שלהם ועד לפרידתם. לכאורה- אלו שירים על סוף ועל אכזריות, ובכל זאת, כותרת המשנה של הספר עומדת- שירי אהבה. איזו אהבה זו אם כן? אהבה שמתגלה מתוך ההריסות ומתוך מה שנותר, אהבה שבוחרת בחיים ומציתה להבה שבכוחה להצית יער שלם. שפת ההרבה נוכחת בקובץ בכל עוצמתה, והיא מחזיקה בתוכה אפילו סימני קריאה שנוכחים בה כאמצעי פואטי. ...

לְעוֹפְרִיקִי יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת בַּנּוֹשֵׂא חַד־קֶרֶן, עִם עוּגַת חַד־קֶרֶן וְקִשּׁוּטֵי חַד־קֶרֶן וּמִשְׂחֲקֵי חַד־קֶרֶן, וְהַפְתָּעָה מְיֻחֶדֶת מֵאִמָּא − חַד־קֶרֶן! בְּדִיּוּק מָה שֶׁהִיא רָצְתָה! כְּלוֹמַר, לֹא בְּדִיּוּק, כִּי לִפְעָמִים מְתַכְנְנִים חַד־קֶרֶן אֶחָד וְיוֹצֵא חַד־קֶרֶן אַחֵר. אֲבָל עוֹפְרִיקִי יוֹדַעַת שֶׁהַחֲגִיגָה חַיֶּבֶת לְהִמָּשֵׁךְ, רַק אֵיךְ?     הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת אוֹרִית גִידָלִי (נוּנָה קוֹרֵאת מַחְשָׁבוֹת, נוּנָה וּמַחַק הָאֲוִיר, אֲנָשִׁים נָגְעוּ בַּיָּרֵחַ) וְהַמְּאַיֵּר עֹמֶר הוֹפְמָן (הַסִּפּוּר שֶׁל יוֹאָב שֶׁשָּׁלַח אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בַּדֹּאַר) חָבְרוּ יַחַד כְּדֵי לְסַפֵּר סִפּוּר חָכָם וּמַצְחִיק עַל כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת, עַל אַכְזָבוֹת אֶפְשָׁרִיּוֹת וְעַל דֶּרֶךְ יְצִירָתִית לַהֲפֹךְ אֶת כָּל זֶה לִמְסִבָּה אַחַת גְּדוֹלָה.    מִשִּׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת עַל כְּתִיבָתָהּ שֶׁל אוֹרִית גִידָלִי לִילָדִים: “מַקְסִים וְאִינְטֵלִיגֶנְטִי רִגְשִׁית." ווֹל סְטְרִיט ג'וּרְנָל “מָלֵא חוּשׁ הוּמוֹר, מְתִיקוּת וְאַהֲבָה." רוּתָה קוּפְּפֶר, הָאָרֶץ "בִּזְכוּת הַכְּתִיבָה הַצְּלוּלָה מִתְקַיֶּמֶת תְּנוּעָה עֵרָה מִלֵּב הַקּוֹרֵא אֶל לֵב הַסִּפּוּר וַחֲזָרָה." רוֹנִי אֶלְדָּד, מָקוֹר רִאשׁוֹן...

גַּם מִי שֶׁגָּדוֹל גָּדוֹל וּמוּכָן מוּכָן צָרִיךְ לִפְעָמִים לִפְעָמִים וְעַכְשָׁו עַכְשָׁו אֶת אִמָּא שֶׁלּוֹ! הָאֶפְרוֹחִית הַקְּטַנָּה מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא כְּבָר יוֹדַעַת הַכֹּל. הִיא כְּבָר לְגַמְרֵי מוּכָנָה מוּכָנָה לִהְיוֹת גְּדוֹלָה. אֲבָל הָאִמָּהוֹת שֶׁלָּהּ בִּכְלָל לֹא בְּטוּחוֹת בָּזֶה, וְהֵן מִתְעַקְּשׁוֹת לְהַמְשִׁיךְ לִדְגֹּר עָלֶיהָ, זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. עַד שֶׁבֹּקֶר בָּהִיר אֶחָד...  אוֹרִית גִידָלִי (נוּנָה קוֹרֵאת מַחְשָׁבוֹת, חַד־קֶרֶן מִסּוּג קַרְנַף, אֲנָשִׁים נָגְעוּ בַּיָּרֵחַ) וְהַמְּאַיֵּר עֹמֶר הוֹפְמָן (הַסִּפּוּר עַל יוֹאָב שֶׁשָּׁלַח אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בַּדֹּאַר) הֵם מֵהַיּוֹצְרִים הַמָּעֳרָכִים בְּסִפְרוּת הַיְּלָדִים הָעִבְרִית....