קובעי המדיניות החברתית ברחבי העולם מודעים יותר ויותר למהפכה הדמוגרפית המתחוללת בשנים האחרונות. האוכלוסייה מזדקנת והולכת, תוחלת החיים ממשיכה לעלות בקצב מהיר, מספר הילדים קטן, כח העבודה מצטמצם ויחסי התלות בין האוכלוסייה הפעילה בשוקהעבודה לבין אלה שאינם עובדים מתעצמים וגדלים. "הזקן והמשפחה" נוגע בכל הסוגיות המרכזיות בתחופ הזיקנה, תוך הצגת גישות רב-תחומיות. הספר מכוון זרקור על הזקן והמשפחה תוך הצגת מגוון של נקודות מבט. כותבי הפרקים השוניםהם חוקרים ואנשי אקדמיה בעלי ידע ומומחיות בתחומם. המאמרים והנושאים המרכזיים הנדונים בהם מביאים לקורא תמונה רחבת יריעה על הזקן ומשפחתו ומציבים אתגר לדיון ולדיאלוג עתידי בין מעצבי המדיניות, חוקרים ומטפלים. הספר מיועד לקובעי מדיניות, לחוקרים, לסטודנטים, לאנשי מקצוע ולציבור הרחב. עורכי הספר: פרופ' יצחק בריק, מנכ"ל אשל, האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל, ג'וינט ישראל ומרצה בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה, ופרופ' אריאלה לוונשטיין, ראש המרכז לחקר ולימוד הזיקנה, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה, ראש החוג למינהל ולמערכות בריאות וראש תחום מחקר והוראה במכללה האקדמית יזרעאל ע"ש מקס שטרן....

חברה נאורה, אמורה לגלות אחריות למצבם של החלשים בתוכה. על כך אין להשלים עם מצב שבו כ-29 אחוזים מציבור הזקנים בישראל, כ- 200,000 איש, הם עניים, החיים בעזובה, בערירות, בבריאות לקויה ולעיתים אף בלא תזונה נאותה. לא רואים אותם ולא שומעים אותם. הם מודרים ורק מעטים יודעים על קיומם."זיקנה בקן העוני" היא אסופת מאמרים בעריכת ד"ר יצחק בריק המיועדת להביא לידיעת הציבור שהחברה הישראלית יקרה לו את חומרת בעייתם של הזקנים וממדיה. אין זו חזות אופטית בלבד, אלא אזהרה מפני סימנים ברורים של ניוון חברתי.המאמרים בספר עוסקים בהשפעת העוני על מצבם הגופני והבריאותי של הקשישים, הפגיעה הנפשית, וההיבטים הפסיכולוגיים של חיים בתנאי מצוקה. המחברים מעלים סוגיות בהתמודדות החוקית עם תופעת העוני ובשאלות של אתיקה ומוסר....

'בריק – לוחם ללא פשרות' הוא ספר המתאר את חייו המרתקים של אלוף (מיל) יצחק בריק, בן דור תש”ח, שהתגייס לחיל השריון ולחם בכל מלחמות ישראל בתקופתו. הספר שוזר בין חייו הפרטיים עם חיי הלוחמים ובני משפחותיהם ברבות השנים.במלחמת ששת הימים נחשב בריק נעדר: “מי אתה?” שאל יענקל’ה, רפתן הקיבוץ. אני הייתי המום מעצם השאלה וצעקתי לו בחזרה: “אני בריק. אתה לא מכיר אותי?” הוא אמר לי: “בריק מת!” ואני עניתי לו באותו הטון: “בריק לא מת. זה אני, ואני חי.” כך בריק מתאר את מלחמת יום הכיפורים: “ב-7.10.73 הותקל הכוח שלי במארב קומנדו מצרי. טיל נ״ט נורה לעברי וחלף מלימטרים מפרצופי. נכוויתי קשה בפניי וחולצתי עלתה באש. קפצתי מהטנק והתגלגלתי על החול על מנת לכבות את האש שאחזה בחולצתי. לחשתי לעצמי בקול רפה:  אני נושם, אני מרגיש, אני חושב, משמע אני חי,’ וזחלתי לטנק בחיפוי התותחן, טיפסתי עליו בשארית כוחותיי והמשכתי להילחם”. ב-8.10.73 כתב: “נמצאתי במלכודת של אש, עשן והתפוצצויות; האדמה רעדה מתחת לרגלינו. מבחינתי נהפך היום ללילה. זה היה מעין ליקוי חמה שהתרחש ובא עלינו ברגע אחד.”בריק לחם בגדוד 113, שאיבד בקרב על גשר פירדאן המצרי 35 מפקדים וחיילים ועוד עשרות מהם נפצעו. הפצועים יישאו את כאֵבֵי פצעיהם בגופם ובנפשם כל ימי חייהם.18 שנה לאחר המלחמה ביקשה, חיילת צעירה להיכנס לאחת מהרצאותיו וסיומה פרצה בבכי קורע לב. כשנרגעה שאל בריק את החיילת: “מה היה שמו של אביך?” “קראו לו זאב ששון,” ענתה הבחורה. “אביך היה אַחד החברים הטובים ביותר שהיו לי,” אמר. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעה עדות חיה על אביה, שנהרג במלחמה.זו דוגמה אחת למעגלים נוספים שנפתחים ונסגרים גם אחרי 40 שנה המופיעים בספר. אלוף (בדימוס) יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וְגַיִס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם בגבורה בשני צידי התעלה כמפקד פלוגה מילואים במלחמת יום הכיפורים, נפצע פעמיים והחליף שבעה טנקים שנפגעו.הוא הקצין היחיד שעבר את כל מסלול הלחימה בגדודו ועוטר בעיטור העוז. כיהן מעל עשור כנציב קבילות חיילים (2018-2008). קודם שסיים את שירותו בצה”ל ביקש ממנו התעשיין סטף ורטהיימר לעסוק בפיתוח הנגב והגליל לאחר שחרורו. הוא התמנה ליועצו המיוחד ולממונה על הפיתוח האסטרטגי של הפריפריה. בשנת 2000 מונה ליו”ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית עמק יזרעאל....

בביטבוק זה שוטח אלוף (מילואים) יצחק בריק את בקורתו על מוכנות צה"ל למלחמה אזורית רב זירתית. הוא מציג את ההקשר שבו צמחה הביקורת ואת עקרי דוח "בריק גנור" על מוכנות הצבא. חלק מסדרת ביטבוקס...