את "הפרק החסר", ספרה של <mark>מרים יחיל-וקס</mark> קראתי בהתרגשות רבה, כמעט כספר מתח. אכן, סיפור יהדות רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה "פרק חסר" מאוד בידע שלי. הסיפור האישי נגע ללבי, ותיאורי המקום והתקופה קמו לתחיה בדמיוני, ומדי פעם נזכרתי בספריהם של אלזה מורנטה ("אלה תולדות") ועמוס עוז ("סיפור על אהבה וחושך"). וגם בכיתי, בעיקר בפרק שבו מצוטטת "המחברת" שהותירה אחריה האם. הספר כתוב בכישרון רב ובעומק הן במ

...הסופרת בונה סיפור שכל אחת מתפניותיו רומזת על סיפור אחר, שוזרת אהבה טרגית מחו<mark>מרים</mark> שלא ממש היו שם, מוציאה לקוראיה את האוויר כשהיא מתארת את הדבר האמתי ומה עבר על הפליטים היהודים שנמלטו מזרחה, לברה"מ. אף פעם לא קראתי ספר כזה על חיי היהודים ברומניה וכבר שנים שלא נתבע ממני לנסות ולקלוט מה עובר על בני תמותה שאינם עשויים לבלי חת כשהם נשטפים בזרם היסטורי קודר ומנסים לשרוד במדינה המתעבת את עצם קיומם. אני