האם יכול להיות שמנהרת הזמן נעלמה? ואולי המנהרה רק הסתירה את עצמה וחכתה לנו? מה באמת קרה שם - שרון ואני ידענו רק כשהגענו לבדוק אותה. וכך, ביום של נטיעות ט"ו בשבט, הגענו אל לילה אחד עצוב על גגות תל אביב. הזמן: מלחמת-העולם השניה, באירופה מתחוללת השואה, אבל מה קורה בארץ-ישראל? מחתרת אחת ממשיכה להלחם בבריטים, וכולם רודפים אותה, הבריטים והיהודים, אנשיה יושבים בכלא, ואלה שנשארים בחוץ נאלצים למצוא דירות מסתור, לעבור ממקום למקום ולהפגש רק בלילות. הבלשים הבריטים סוגרים על מפקד המחתרת הקטנה. אלו רק יכולתי לספר לו שבעוד שש שנים תקום מדינת ישראל, הבריטים יסתלקו מהארץ והוא יהי לגיבור....

"הי, ג'ינג'י! בוא הנה, ג'ינג'י!" גם לכם קוראים לפעמים "ג'ינג'י" כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג'ינג'ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג'ינג'י. כזה מין ג'ינג'י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג'ינג'יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג'ינג'י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג'ינג'י?...

מישהו עקב אחרינו בדרך אל מנהרת-הזמן. ניסינו להתחמק ממנו. ניסינו לברוח ממנו. נכנסנו במהירות למנהרה, והסתתרנו בה.האם העוקב יגלה את המנהרה? האם הוא יצטרף להרפתקה שלנו? ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, וטלפון סלולרי, וטלויזיה...היינו פתאום בזמנים שרק קראנו עליהם בספרים.עמדנו שם ברחבה, וראינו חייל ששלף את החרב של דרייפוס מהנדן שלה, הרים אותה באויר, ובמכה חזקה הנחית אותה על הברך שלו. החרב נשברה. השברים נפלו על הדרגות שתלשו לו קודם מהכתף."יהודי מלוכלך!" צעק מישהו מהקהל הרב, "בוגד!"" מוות לכל היהודים!" קרא מישהו אחר.""בוווווז!" הריעו לו כולם במקהלה.ורק עיתונאי אחד מזוקן עמד שם והביט בקהל, חיור והמום. חייבים להוציא את היהודים מכאן, ולהקים להם מדינה יהודית, הוא חשב. וכך נולד הרעיון של מדינת ישראל....

"הי, ג'ינג'י! בוא הנה, ג'ינג'י!" גם לכם קוראים לפעמים "ג'ינג'י" כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג'ינג'ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג'ינג'י. כזה מין ג'ינג'י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג'ינג'יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג'ינג'י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג'ינג'י?...

טולי תעלולי היא סדרת ספרים לילדים מאת גלילה רון פדר עמית. הספר הראשון בסדרה נכתב בשנת 1990. יצאו לאור 30 ספרים בסדרה. את הספרים איירה אורה איל.  ספר שנים עשר בסדרה "טולי תעלולי": גל בן עזר הוא שויצר גדול....

בַּיּוֹם שֶׁל שְׁבִיתַת מוֹרִים, הָלַכְנוּ לַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ, רַק לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן. לָקַחְנוּ אִתָּנוּ בְּתַרְמִיל פִּנְקָס לִרְשִׁימוֹת, קוֹלָה, שַׂקִּית 'בֵּיסָלִי' בְּטַעַם גְּרִיל וְטֵלֵפוֹן נִיד. מֵרָחוֹק שָׁמַעְנוּ צִלְצוּל פַּעֲמוֹן. וְכָךְ, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי קוֹל הַפַּעֲמוֹן, הִגַּעְנוּ לְפֶתַע אֶל נְהָרִים שֶׁלְּחוֹף הֲיַרְדֵּן. הָיִינוּ בְּתַחֲנַת-הַכֹּחַ, בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁלִּפְנֵי הַכְרָזַת הַמְּדִינָה, וְלֹא יָדַעְנוּ מָה יִקְרֶה לַמָּקוֹם. הָיִינוּ חַיְּבֵם לְסַפֵּר מֵאֵין הִגַּעְנוּ, אֲבָל הָיוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת: הַאִם נִשְׁאַר בִּתְחוּם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל? הַאִם הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּנִי יַעֲמֹד בְּהַבְטָחָתוֹ וְישָׁמַר עָלֵינוּ? הַאִם יַפְנוּ אוֹתָנוּ, עִם כָּל הַנָּשִׁים וְהַיְּלָדִים, אֶל חֵיפָה? וּמָה קָרָה לִנְהָרִים אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת-הָעַצְמָאוּת? בִּידֵי מִי הִיא נִשְׁאֲרָה?...

הַאִם בִּכְלָל חָזַרְנוּ בַּזְּמַן? הַאִם הַמִּנְהָרָה הוֹבִילָה אוֹתָנוּ אֶל הֶעָבָר? אִם כֵּן, אָז אֵיך יָכוֹל לִהְיוֹת שֶֹהַטֶּלֶפוֹן שֶֹלָּנוּ עוֹבֵד בַּמִּנְהָרָה? שֶֹהַפָּנָס בַּטֶּלֶפוֹן עוֹבֵד? שֶֹהַוֵיְיז מַרְאֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶך? אֲנִי רוֹצֶה לְהַדְגִּישֹ כָּאן מִשְֹפָּט שֶֹאֲנִי חוֹזֵר עָלָיו שֹוּב וָשֹוּב לְאֹרֶך הַסִּדְרָה: אִם אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לֶעָבָר, שֹוּם דָּבָר לא יָכוֹל לִקְרוֹת לָנוּ, כִּי הֲרֵי עֲדַיִן לא נוֹלַדְנוּ כְּשֶֹהָאֵרוּעַ הִתְרַחֵשֹ בֶּאֱמֶת. אֲבָל מָה קוֹרֶה אִם לא חָזַרְנוּ לֶעָבָר, אִם אֲנַחְנוּ בַּהֹוֶה? וּבֶאֱמֶת, אַחֲרֵי שֶֹהִצְטָרַפְנוּ אֶל יַלְדֵי לוֹחֲמֵי צָדָ"ל, שֶֹרָצוּ לַחְזוֹר לִלְבָנוֹן וְלִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת שֶֹהַהוֹרִים שֶֹלָּהֶם עָזְבוּ שָֹם, נִשְֹאֲלוּ הַשְֹּאֵלוֹת: מָה קוֹרֶה אִם אַנְשֵֹי הַחִיזְבַּאלְלָה תּוֹפְסִים אוֹתָנוּ בַּהֹוֶה וְלוֹקְחִים אוֹתָנוּ בַּשֶֶֹּבִי? הַאִם נוּכַל לַחְזוֹר הַבַּיְתָה? הַאִם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִפָּצַע אוֹ לְהִפָּגַע? הַאִם נֵשֵֹב בַּכֶּלֶא כַּמָּה שָֹנִים עַד שֶֹיְּשַֹחְרְרוּ אוֹתָנוּ אַחֲרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן קָשֹוּחַ? גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר.סְפָרֶיהָ הָרַבִּים ('מְשִׂימָה עוֹלָמִית', 'אֶל עַצְמִי', 'גִ'ינְגִ'י' וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי....

איך משכנעים את מנהרת-הזמן להגיע לארוע שאנחנו רוצים? האם השיטה של עמית, להדביק פתקים על קירות המערה תעזור? האם נוכל לצאת למסע אל העבר, ולפגוש בדיוק את מי שאנחנו רוצים לפגוש? תארו לכם את הקטע: אני מטלפן לראש-הממשלה ואומר לו, 'אדוני ראש-הממשלה, מדבר דן שחורי משכונת רמות בירושלים ויש לי מידע בשבילך.' ואז ראש-הממשלה עונה 'כן דן, איזה מידע?' ואני אומר, 'פגשתי את רון ארד!' מה לדעתכם קורה אז, ראש-הממשלה מתעלף או לא? כל כך רצינו לעזור לפתור את התעלומה של רון ארד, לגלות עליו עוד מידע, לפחות לעזור קצת. אבל שוב למדנו שגם אם מנהרת-הזמן מעבירה אותנו אל העבר, אנחנו לא יכולים לשנות אותו....

הַפַּעַם הִגַּעְנוּ לְמִנְהֶרֶת-הַזְּמַן בְּתַחְפּוֹשׂוֹת, בְּדַרְכֵּנוּ אֶל שׁוּשַָן הַבִּירָה.  אֲבָל לָמָּה הַמִּנְהָרָה סוֹגֶרֶת אֶת הַפֶּה שֶׁלָּהּ וְלֹא נוֹתֶנֶת לָנוּ לְהִכָּנֵס? וְאֵיךְ הִצְלַחְנוּ בְּכָל זֹאת לְהַגִּיעַ לֶעָבָר? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְפֶתַע חֵלֶק מִתּוֹךְ מְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁמּוֹפִיעָה בַּתָּנָ"ךְ. הָיוּ הַרְבֵּה מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת 
בַּמְּגִלָּה שֶׁלָּנוּ.  הָיִינוּ בְּנֶשֶׁף בְּהַרְמוֹן הַנָּשִׁים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. 
הָיִיתִי עוֹזְרוֹ שֶׁל הַסָּרִיס שׁוֹמֵר הַפִּילַגְשִׁים, וְשׁוּב הָיִיתִי 
בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. קָרְאוּ לִי אֲפִלּוּ וַיְזָתָא. זֶרֶשׁ, אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע, אֲפִלּוּ הוֹסִיפָה לַצִּיּוּר שֶׁל עֵץ הַתְּלִיָּה שְׁנֵי עֲנָפִים, שֶׁהָיוּ מְיֹעָדִים לִי וּלְשָׁרוֹן. אֲבָל אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת הַמְּגִלָּה, וְיָדַעְתִּי לְמִי הִתְכַּוֵן הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁשָּׁאַל אֶת הָמָן, "מָה לַּעֲשׂוֹת לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?" 
וּמִי יִתָּלֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עַל עֵץ גָּבוֹהַּ....

הַאִם מִנְהֶרֶת-הַזְּמַן תְּקַבֵּל אֶת הָאוֹרַחַת שֶׁהֵבֵאנוּ? נִכְנַסְנוּ, וְהִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת. אַחַר כָּךְ הִתְכּוֹפַפְנוּ, וְהִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת. וְאָז הִתְחַלְנוּ לִזְחוֹל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, מוּל עִיר שֶׁכֻּלָּהּ תִּלֵּי חֳרָבוֹת. מוּלֵנוּ הָיָה בִּנְיַן אֶבֶן גָּדוֹל שֶׁנִּרְאָה עַתִּיק. בְּצִדּוֹ הָאֶחָד הָיָה מִגְדָּל וּמֵעַל הַמִּגְדָּל הָיָה צְלָב גָּדוֹל, הַבִּנְיָן הָיָה מֻקָּף גָּדֵר. זֶה הָיָה מִנְזָר, וַאֲנַחְנוּ בָּאנוּ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַיְּלָדוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת. אֲבָל מָה עוֹשׂוֹת יְלָדוֹת יְהוּדִיּוֹת בְּמִנְזָר? בְּאֵירוֹפָּה, בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה, הָיוּ הוֹרִים שֶׁרָצוּ לְהַצִּיל אֶת יַלְדֵיהֶם מִמָּוֶת, וּמָסְרוּ אוֹתָם לְמִנְזָרִים, כְּדֵי שֶׁיִּגְדְּלוּ שָׁם עַד אַחֲרֵי שֶׁהַמִּלְחָמָה תִּגָּמֵר. הָיוּ יְלָדִים שֶׁסָּבְלוּ בַּמִּנְזָרִים מִיַּחַס קָשֶׁה מְאוֹד וְתוֹקְפָנִי, וְהָיוּ יְלָדִים שֶׁהִרְגִּישׁוּ נוֹחַ, כִּי הַנְּזִירוֹת שֶׁטִּפְּלוּ בָּהֶן הָיוּ רַכּוֹת וְאִמָּהִיּוֹת. וְכָךְ, אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה הָיוּ יְלָדִים שֶׁשָּׂמְחוּ לַעֲזוֹב אֶת הַמִּנְזָר וְלַחְזוֹר לַיַּהֲדוּת, וְהָיוּ יְלָדִים שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ לְהִשָּׁאֵר נוֹצְרִים, וּבְעֶצֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא עָזְבוּ אֶת הַמִּנְזָר....

תַּאֲמִינוּ לִי אִם אֲסַפֵּר לָכֶם שֶׁנִּמְאַס לָנוּ מִמִּנְהֶרֶת-הַזְּמַן? תַּאֲמִינוּ לִי אִם הֶחְלַטְנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד שֶׁלָּהּ? הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁהַחֲוָיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹבְרִים קָשׁוֹת מִדַּי לִילָדִים כָּמוֹנוּ. אֲבָל פְּעִיּוֹת שֶׁל עֵגֶל עָצְרוּ אוֹתָנוּ. הָעֵגֶל מַמָּשׁ בָּכָה, מִגַּעְגּוּעִים לְאִמּוֹ שֶׁנֶּעֶלְמָה. מִי גַּנָּב אֶת הַפָּרָה? לְאָן הִיא נִלְקְחָה? יָצָאנוּ לִרְדּוֹף אַחֲרֵי הַגַּנָּבִים, רְכוּבִים עַל סוּסִים, לְהַחְזִיר לָעֵגֶל הַבּוֹכֶה אֶת אִמּוֹ. הַפַּעַם הִגַּעְנוּ לְיָמִים שֶׁאֲפִלּוּ שׁוֹמְרִים יְהוּדִים לא הָיוּ, שֶׁהַיְּהוּדִים לא הָיוּ חֲמוּשִׁים, שֶׁהָעֲרָבִים שָׁמְרוּ עַל יִשּׁוּבֵי הַיְּהוּדִים. הֵם בַּחַיִּים לא יַאֲמִינוּ לָנוּ אִם נְסַפֵּר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ צָבָא עִבְרִי וְחֵיל-אֲוִיר, וְשִׁרְיוֹן וְחַיָּלִים יְהוּדִים שֶׁמְּגִנִּים עָלֵינוּ....

רֶגַע, אֲנַחְנוּ בִּמְשִׂימָה אוֹ לא? אִם כֵּן, לָמָּה לא קִבַּלְנוּ עֶרְכָּה נֶגֶד־פְּגִיעָה? אֵיפֹה הַשַּׁלַּט־מוֹחַ? אִם לא, אֵיך נֶעֱלַמְנוּ פִּתְאוֹם וַאֲנָשִׁים לא הִבְחִינוּ בָּנוּ? וּמִי בִּכְלָל שָׁלַח אוֹתָנוּ?וְכָך הִגַּעְנוּ לִפְּרָאג, בִּירַת צֶ'כְיָה, הַפַּעַם מְבֻלְבָּלִים מִתָּמִיד. בָּאָרֶץ עוֹד הִסְפַּקְנוּ לִלְמוֹד מַשֶּׁהוּ עַל הַגֹּלֶם מִפְּרָאג, מִין בֻּבָּה גְּדוֹלָה שֶׁהֵגֵנָּה עַל הַיְּהוּדִים לִפְנֵי מְאוֹת שָׁנִים. וְהִנֵּה, עַכְשָׁיו בֻּבָּה כָּזֹאת מִשְׁתּוֹלֶלֶת בְּצֶ'כְיָה וְיוֹרָה עַל הָאֲנָשִׁים. אָז מִי מְנַסֶּה לְעוֹרֵר שִׂנְאָה נֶגֶד הַיְּהוּדִים? וְאֵיך אֶפְשָׁר לַעֲצוֹר אֶת הַבֻּבָּה הַזֹּאת? וְיֵשׁ עוֹד הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת שֶׁחַיָּבִים לִשְׁאוֹל, לְמָשָׁל: אֵיך תּוֹם נוֹהֵג פִּתְאוֹם בְּטֶנְדֶּר? מֵאַיִן הוֹפִיעַ הַכֶּסֶף שֶׁקִּבַּלְנוּ? מִי שָׁלַח לִי סֶלְפִי מִתּוֹך מִזְוָדָה? וְאֵיך עָצַרְתִּי בְּמוֹ יָדַי אֶת הַגּלֶֹם הַיּוֹרֶה?...

לאנשי המועצה למניעת תאונות שלום רב מג'ינג'י שחר, אני ילד בן תשע וקצת מירושלים, וחבר שלי, מושיק גורביץ', נפצע היום בתאונת דרכים. הוא חצה את הכביש במעבר חציה באור ירוק, אבל מה מתברר? באותו זמן שלהולכי הרגל יש אור ירוק ברמזור, גם למכוניות שפונות ימינה יש אור ירוק. ואז, מכונית שנסעה בסדר כי היה לה אור ירוק, פגעה במושיק שגם הוא היה בסדר כי גם לו היה אור ירוק. אני מבקש אתכם לתקן את הרמזור, כי הוא כנראה מקולקל. אני חושב שאם לא תתקנו אותו, יהיו בהצטלבות הזאת עוד הרבה תאונות דרכים. אני פונה אליכם, כי לפי מה שהבנתי זה התפקיד שלכם, למנוע תאונות דרכים. הפעם אמנם מגיע פרס לדנה פישמן, אבל בטוח שתדבקו לכסא (בדבק מגע), כשתשמעו מה קרה לשירלי רוזנצויג....

כשבאו אלינו כל כך הרבה אורחים, גם מחיפה וגם מגוש עציון, רציתי רק דבר אחד. להתרחק מהם. אז קבעתי עם שרון ליד המערה. אבל ערן, והאורח שלנו דני, הקדימו אותנו ושרון ואני נכנסנו למערה להסתתר מהם. והנה אנחנו מצטרפים לטור של שלושים וחמישה לוחמים, שצועדים בלילה בשדות ומשימתם לספק תגבורת לגוש עציון הנצור. לא בדיוק ידענו מה הפרטים, אבל ידענו שאנחנו במלחמת השחרור ושהדרך אל הגוש לא ארוכה. קיוינו כל כך להיות אתם כשנתקבל בחום ובחיבוקים, כמו מושיעים....

הפעם לא נכנסו למערה, ודי הרבה זמן לא ידענו איפה אנחנו נמצאים. ישבנו על הספסל, שרון בכלל היתה לבושה בפיג'מה, ואז היתה רעידת אדמה, ו... רגע איפה אנחנו? אנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, פתאום היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. גילינו אנשים, שלא ידענו בכלל שהיו קימים. יהודים שלא נכנעו, צבא יהודי קטן שלא רק מתחמק מהנאצים, אלא ממש לוחם בהם. גילינו מפקד פרטיזנים שלא ותר, וצרף אליו גם ילדים, פצועים ונשים. מפקד שידע גם לשמור על אנשיו, גם לנקום במי שפגע ביהודים, וגם להוריד רכבות של נאצים מהפסים, ולהשתמש בציוד שבהן. אבל איך נוכיח שאנחנו לא משתפי פעולה עם הנאצים? איך אפשר להוכיח דבר כזה?...

הַפַּעַם הָאַבִּיר הִתְגַּלָּה אֵלַי בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר. הוּא לֹא חָדַר לַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי, אֶלָּא כְּאִלּוּ חָדַר יָשָׁר לַמֹּחַ שֶׁלִּי. אוּלַי זֶה מַסְבִּיר אֵיךְ יָדַעְתִּי לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלוֹת. אֲבָל... אֵיךְ בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי? נָסַעְתִּי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּפֶסְטִיבָל בְּאַרְמֶנְיָה, הַפַּעַם בְּלִי תּוֹם. בַּדֶּרֶךְ הִצְטָרְפוּ אֵלַי יוֹסֵף, נַעַר אַרְמֶנִי מִירוּשָׁלַיִם, וּמְלַוֶה שֶׁשְּׁמוֹ אַבִּיר. שְׁמַעְתֶּם אֶת זֶה? אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה מִקְרִי? מֵהָרֶגַע שֶׁהִגַּעְתִּי לְאַרְמֶנְיָה - הַכֹּל הִשְׁתַּבֵּשׁ. לָמָּה כֻּלָּם יוֹדְעִים מָה קוֹרֶה, וְרַק אֲנִי לֹא? לָמָּה אֲנִי מַרְגִּישָׁה כָּל הַזְּמַן שֶׁלֹּא מְגַלִּים לִי כְּלוּם? כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בֵּין הַמְּקוֹמוֹת הַחֲשׁוּבִים בְּאַרְמֶנְיָה, הָיְתָה לִי מְשִׂימָה - הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַחְתִּים אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת בַּחוֹתָם שֶׁל הַפַּטְרִיאַרְךְ. לָמָּה? מִי מְנַסֶּה לְזַיֵּף אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת? וְשֶׁל מִי הָיְתָה הַיָּד שֶׁנִּשְׁלְחָה מִתּוֹךְ הַקִּיר וְגָנְבָה מִמֶּנִּי אֶת הַתַּרְמִיל עִם הַגִּלְיוֹנוֹת וְהַחוֹתָם?...

הָיִיתִי עַל חוֹף הַיָּם, וּפִתְאוֹם תּוֹם הוֹפִיעַ עַל חֲסָקֶה. מָה זֶה, אֲנַחְנוּ בִּמְשִׂימָה? טוֹב, אִם אַתֶּם קוֹרְאִים אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, בָּרוּר שֶׁאֲנַחְנוּ בִּמְשִׂימָה, לֹא? אֲבָל לָמָּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים עַל הָאֳנִיָּה הָעֲנָקִית? הַאִם הָאַבִּיר הֶחְלִיט לָתֵת לָנוּ מַסַּע פְּרָס? וְלָמָּה אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כְּלוּם? אָז הִגַּעְנוּ לְאַלְבַּנְיָה. בְּעֶצֶם הִגַּעְנוּ בְּמַעְבֹּרֶת מִיָּוָן, וְיוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר שֶׁנֶּחְטַפְנוּ לְאַלְבַּנְיָה. אֲבָל לָמָּה נֶחְטַפְנוּ? מָה הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ? וּמִי זֶה טוֹנִי הַנַּעַר הַיָּפֶה כָּל כָּךְ, וְאֵיךְ הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת בּוֹ־זְמַנִּית? נָכוֹן, הָיוּ לָנוּ הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת. מִדֵּי פַּעַם הִצְלַחְנוּ לִיצוֹר קֶשֶׁר עִם הָאַבִּיר, אֲבָל בִּמְקוֹם לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת, רַק נוֹסְפוּ עוֹד שְׁאֵלוֹת. בְּכָל פַּעַם גַּם מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מִתְעוֹרֶרֶת בְּמָקוֹם לֹא מֻכָּר אַחֵר, כְּשֶׁתּוֹם לְיָדִי. הַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה? אַתֶּם רוֹאִים, גַּם לָכֶם כְּבָר יֵשׁ שְׁאֵלוֹת......

בַּדֶּרֶךְ מֵהַמְּשִׂימָה בְּלוֹנְדוֹן הַבַּיְתָה, הוֹרִידוּ אֶת תּוֹם וְאוֹתִי מֵהַמָּטוֹס. מָה קָרָה? לָמָּה אֲנַחְנוּ נִשְׁלָחִים לְאִיסְלַנְד? לְשֵׁם מָה הַבְּגָדִים הַלְּבָנִים הָאֵלֶּה? וְלָמָּה מְחַבְּרִים אוֹתָנוּ עִם כְּאִלּוּ־הוֹרִים שֶׁלָּנוּ? אָז נָסַעְנוּ לְאִיסְלַנְד. הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁבַּקַּיִץ הַשֶּׁמֶשׁ לֹא שׁוֹקַעַת בְּאִיסְלַנְד? הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁאִיסְלַנְד מְלֵאָה הָרֵי־גַּעַשׁ וְגֵייזֵרִים? הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַמַּיִם הַכְּחֻלִּים שֶׁבַּגֵייזִיר הֵם עֵינוֹ הַכְּחֻלָּה שֶׁל הַשָּׂטָן? טוֹב, אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ אֶת זֶה בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה, בְּעִקָּר אֲנִי. וְגַם לָמַדְתִּי שֶׁהַשִּׁקּוּי נֶגֶד־פְּגִיעָה הוּא לֹא שִׁקּוּי נֶגֶד שִׁקּוּי הָאֱמֶת וְאָבְדַן הַזִּכָּרוֹן. וְגַם לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵם נִלְחָמִים בַּשָּׂטָן, אֲבָל הֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּרוּעִים מִמֶּנּוּ. הַאִם הַפַּעַם נַצְלִיחַ בַּמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית שֶׁלָּנוּ, אוֹ שֶׁאַנְשֵׁי הַכַּת שֶׁל יוֹהָנֶס יַצְלִיחוּ בַּמְּשִׂימָה הַשְּׂטָנִית שֶׁלָּהֶם?...

תגידו את האמת, אמרתי לכם פעם שאני מומחה לכל העניינים בעולם? הבטחתי לכם פעם שאני מסוגל לפתור את כל הבעיות? לא. למה לא? כי אני בן אדם ישר. אני יודע מה אני מסוגל לעשות ומה אני לא מסוגל לעשות. אני מסוגל להנהיג חבורה, אני מסוגל לארגן אימונים, אני מסוגל לארגן הרפתקאות לחברים שלי, אבל בענייני אהבה... איך להגיד את זה? בענייני אהבה אני בכל זאת רק בן תשע, וילד בן תשע לא יכול להיות בעל הנסיון העשיר ביותר בעולם. דנה פישמן, אמרת שאם רמאות היתה מים, אנחנו היינו ים תיכון? אז אם טמטום היה גובה, את היית קוטפת פרחים מהירח!...

הַפַּעַם לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִכָּנֵס לַמְּעָרָה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמִנְהֶרֶת-הַזְּמַן. עָצַמְנוּ עֵינַיִם, דִּמְיַנּוּ אֶת הַמִּנְהָרָה, אֶת הַדֶּרֶךְ, אֶת הַחֹשֶךְ וְאֶת הַפִּתּוּלִים, וְקִוִינוּ מְאוֹד שֶׁהַמִּנְהָרָה בֶּאֱמֶת תִּקַּח אוֹתָנוּ לֶעָבָר. והִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה יָמִים לִפְנֵי כִּמְעַט מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, עֶגְלוֹנִים עַל עֲגָלָה עֲלוּבָה וּמְקַרְטַעַת. בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה הִתְקַהֲלוּ אֲנָשִׁים. "הֶרְצְל כָּאן!" מִישֶׁהוּ צָעַק. "יְחִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים!" קָרְאוּ כַּמָּה יְלָדִים. אֵיזוֹ הִתְלַהֲבוּת! הָיוּ שָׁם יְלָדִים, וְהָיוּ שָׁם נְעָרִים וְהָיוּ שָׁם גְּבָרִים בְּבִגְדֵי עֲבוֹדָה וְנָשִׁים עִם סִנָּרִים. כֻּלָּם נִרְאוּ כְּאִלּוּ בְּזֶה הָרֶגַע עָזְבוּ אֵיזוֹ מְלָאכָה בָּאֶמְצַע. "הֶרְצְל בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל!" קָרְאוּ כֻּלָּם, "יְחִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים!"....