|
|
|
3.
|
|
על רקע חילופי האליטות וחוסר היציבות במערכת הפוליטית, ולאור השינויים המבניים במפה התקשורתית, ניתן היה לצפות שכלי התקשורת ישקפו את התמורות הסוציו-פוליטיות בישראל. ציפייה זו מתבססת על הנחה מוקדמת, ערכית ביסודה, שעל תקשורת המונים בחברה דמוקרטית מוטלת האחריות לקיים שוק חופשי של רעיונות ולייצג מנעד רחב של דעות במרחב הציבורי. ואולם ספרו של שגיא אלבז מגלה שקיימים פערים גדולים בין סוגיות הליבה בשיח התקשורתי לבין התכנים השוטפים. לטענת אלבז, התקשורת משקפת את התמורות הפוליטיות, הביטחוניות והכלכליות בחברה הישראלית, במיוחד על רקע שינויים במאפייני האליטה הפוליטית והחברתית, אבל יחסה לנושאי ליבה לאומיים אינו משתנה באופן יסודי.
המחבר מפתח מודל אשר מניח ששלוש קבוצות כוח – אליטות פוליטיות, צבאיות וכלכליות – הממוקמות במוקדי הכוח המרכזיים של החברה הישראלית משתמשות בכלי התקשורת כדי לגייס הסכמה ציבורית רחבה לסדר הקיים וכדי להצדיק את שלטונן. בין השאר הן מגבשות ליבה ערכית-קונצנזואלית שעיקריה הם: לאומיות יהודית, תרבות ביטחונית וליברליזם כלכלי. כל אחת מסוגיות הליבה האלה מיוצרת, משוכפלת ומופצת להמונים בתיווך אמצעי התקשורת - אותם מנגנוני הסכמה אידיאולוגיים הכפופים לאליטות. לצד ניתוח תוכן עשיר, הספר מכיל ראיונות עומק עם פוליטיקאים ועיתונאים בכירים אשר שופכים אור על דפוסי העבודה של המדיה ועל מידת המעורבות של האליטות בעיצוב סוגיות הליבה בתקשורת הישראלית.
הספר נאמנות למקור מתבסס על עבודת הדוקטור של המחבר, אשר זיכתה אותו בפרס הדוקטורט המצטיין במדע המדינה לשנת 2013, מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה.
ד"ר שגיא אלבז הוא חוקר, עורך ומומחה לתקשורת פוליטית. ספרו הראשון, "דעת מיעוט בעיתונות העברית – ייצוג האוכלוסייה הערבית במרחב ציבורי משתנה" (הוצאת דיונון, 2013), זכה לשבחי הביקורת....
|
|
4.
|
|
במשך שנים רבות התעלמו הציבור הישראלי ונבחריו מההשפעה ההרסנית של שיטת הבחירות היחסית על הסדר הפוליטי והחברתי, אבל המשבר הנוכחי הביא אותנו לנקודת רתיחה בין הקבוצות בחברה הישראלית. שיטת הבחירות היחסית בישראל יצרה סתירות רבות בין אינטרסים מגזריים ובין טובת הכלל והמדינה: מערכות הבחירות העצימו את הקיטוב הפוליטי והשנאה; קבוצות יריבות מסרבות לתת אמון במוסדות המדינה ובמערכת הפוליטית וניצבות אלה מול אלה על סף תהום, רגע לפני הידרדרות אל מלחמת אזרחים תרבותית ואולי אף למשבר חמור מזה, אלים באופיו.
לאחר 5 מערכות בחירות רצופות שלוו בפיצול פוליטי ובשיתוק מערכות השלטון, ולאחר שבחסות שיטת הבחירות היחסית העצימו קבוצות מיעוט את כוחן הפוליטי באופן לא מידתי וגררו את המדינה למחוזות מסוכנים, עולה צורך דחוף לשנות את שיטת הבחירות.
בספרם מעורר המחשבה ישראל חדשה - השבר והתיקון: משיטה יחסית לבחירות אזוריות עומדים המחברים פרופ' אבנר בן-זקן וד"ר שגיא אלבז על מגרעות השיטה היחסית ועל חשיבות המעבר לשיטת בחירות אזורית־רובית, ומציעים מודל חדשני לבחירות אזוריות כגשר לבנייתה המחודשת של ישראל....
|
|
5.
|
|
בתום יותר משבעה עשורים של חיים משותפים חייבים להודות בצער:
נכשלנו.
המאמץ לכונן לאום ישראלי אחד לא עלה יפה. החברה הישראלית מחולקת לחמישה שבטים (חילונים, מסורתיים, דתיים־לאומיים, חרדים וערבים) בעלי ערכים סותרים ואורח חיים שונה ולעיתים מנוגד, ועומדת לפני התפרקות מוחלטת.
לפני שלושת־אלפים שנה הביאו שסעים מהסוג הזה לפיצול ממלכת בית דוד לשתי מדינות: יהודה וישראל. כיום פיצול גיאוגרפי כזה אינו אפשרי, אבל יש פתרון אחר, וייתכן שהוא הרבה פחות קשה לביצוע מכפי שהדבר נראה במבט ראשון.
בספרו מעורר המחשבה יציאת חירום עוקב ד"ר שגיא אלבז אחרי התפוררות החברה הישראלית, מנתח את החולָיים של מדינת ישראל ומציע להם פתרון: הפיכת ישראל לפדרציה, תוך חלוקתה לערי־מדינה או מחוזות אוטונומיים על בסיס הזהות הערכית של תושביהם. בספרו מראה אלבז כי פתרון כזה הוא המתכון היחיד לריפויה של החברה הישראלית, רגע לפני שהיא מידרדרת למלחמת אזרחים תרבותית, ואולי אפילו למשבר חמור מזה; וכפי שהספר מראה, זהו גם פתרון שכל השבטים בישראל עשויים להרוויח ממנו.
ד"ר שגיא אלבז הוא חוקר מדע המדינה שתחומי המחקר העיקריים שלו הם ייצוג של אליטות וקבוצות מיעוט, צנזורה עצמית ותרבות הקונפליקט במדיה. הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב, מנכ"ל "הבית החילוני — המרכז ההומניסטי לתרבות ולחברה" וכותב מאמרי דעה בעיתון ובאתר "הארץ". יציאת חירום הוא ספרו החמישי....
|
|
