על רקע חילופי האליטות וחוסר היציבות במערכת הפוליטית, ולאור השינויים המבניים במפה התקשורתית, ניתן היה לצפות שכלי התקשורת ישקפו את התמורות הסוציו-פוליטיות בישראל. ציפייה זו מתבססת על הנחה מוקדמת, ערכית ביסודה, שעל תקשורת המונים בחברה דמוקרטית מוטלת האחריות לקיים שוק חופשי של רעיונות ולייצג מנעד רחב של דעות במרחב הציבורי. ואולם ספרו של שגיא אלבז מגלה שקיימים פערים גדולים בין סוגיות הליבה בשיח התקשורתי לבין התכנים השוטפים. לטענת אלבז, התקשורת משקפת את התמורות הפוליטיות, הביטחוניות והכלכליות בחברה הישראלית, במיוחד על רקע שינויים במאפייני האליטה הפוליטית והחברתית, אבל יחסה לנושאי ליבה לאומיים אינו משתנה באופן יסודי.
המחבר מפתח מודל אשר מניח ששלוש קבוצות כוח – אליטות פוליטיות, צבאיות וכלכליות – הממוקמות במוקדי הכוח המרכזיים של החברה הישראלית משתמשות בכלי התקשורת כדי לגייס הסכמה ציבורית רחבה לסדר הקיים וכדי להצדיק את שלטונן. בין השאר הן מגבשות ליבה ערכית-קונצנזואלית שעיקריה הם: לאומיות יהודית, תרבות ביטחונית וליברליזם כלכלי. כל אחת מסוגיות הליבה האלה מיוצרת, משוכפלת ומופצת להמונים בתיווך אמצעי התקשורת - אותם מנגנוני הסכמה אידיאולוגיים הכפופים לאליטות. לצד ניתוח תוכן עשיר, הספר מכיל ראיונות עומק עם פוליטיקאים ועיתונאים בכירים אשר שופכים אור על דפוסי העבודה של המדיה ועל מידת המעורבות של האליטות בעיצוב סוגיות הליבה בתקשורת הישראלית.
הספר נאמנות למקור מתבסס על עבודת הדוקטור של המחבר, אשר זיכתה אותו בפרס הדוקטורט המצטיין במדע המדינה לשנת 2013, מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה.
ד"ר שגיא אלבז הוא חוקר, עורך ומומחה לתקשורת פוליטית. ספרו הראשון, "דעת מיעוט בעיתונות העברית – ייצוג האוכלוסייה הערבית במרחב ציבורי משתנה" (הוצאת דיונון, 2013), זכה לשבחי הביקורת.