בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, נוה, בנה של עפרה לקס, יצא מביתו ונסע ליחידה שלו, סיירת מטכ"ל. משם ירד עם חבריו דרומה כדי להילחם במחבלים שפלשו וכבשו את קיבוץ בארי. נוה היה נחוש להגן על תושבי הדרום ולהציל אותם, אך הוא לא שב מהמשימה ונהרג בקרבות בקיבוץ. חודשיים אחר כך יצאה עפרה למסע בעקבות בנה ובעקבות אזרחים ולוחמים בעוטף, מתוך רצון להבין מה אירע לכולנו באותו יום נורא שהגדיר מחדש את מושגי הרעות והגבורה. שותפות הגורל בינה ובין גיבורי הספר יצרה מפגשים עמוקים שבהם שמעה סיפורים כנים ונוקבים הנוגעים בנבכי הנפש. בין דפי ספר זה תפגשו בין היתר את יוחאי, איתי ואיברהים, שהגנו על חמ"ל נחל עוז עד טיפת דמם האחרונה יחד עם נמרוד שנפצע, ואת אלקנא שהיה קב"ט מסיבת נובה, נלחם במחבלים ונפצע, ומאז נכנס שוב ושוב להילחם בעזה כדי שחבריו ישוחררו מהשבי. תכירו את מאלי שלחמה יחד עם חבריה למשטרה על גג התחנה בשדרות וכבר שלחה מסר של פרידה לבנה היחיד. תקראו את סיפורם של ניסן וברי, חברי כיתת הכוננות של נחל עוז, שיחד עם כמה לוחמי ימ"ס הגנו על כל חברי הקיבוץ, אבל היום ההוא לא מרפה מהם. תפגשו את יוסי מקיבוץ ניר עוז שנלחם במחבלים, הגן על משפחתו מהממ"ד וטיפל בחמותו שנמלטה מחוטפיה, ותלמדו להכיר את דמותו של סלמאן חבקה, מג"ד 53, ששילח טנקים לכל העוטף בלי שקיבל פקודה, נלחם בבארי ומאוחר יותר נהרג בעזה. הקריאה בספר תגלה שלרעות אין גיל, עדה, מגדר או עמדות פוליטיות, הפסיפס של הגיבורים מגוון וססגוני, כזה שממנו עשוי העם המיוחד שלנו. הפרק האחרון מוקדש לנוה, הגיבור האישי של עפרה, שבן רגע נהפך לגיבור לאומי. בבוקר שמחת תורה, בדרכו למשימה שממנה לא שב, אמר נוה את המשפט: "במקום שבו צריך אותי שם אני אהיה". המשפט הזה הוא המוטו שלאורו פעלו כל גיבורי הספר הזה. עפרה לקס, נשואה לנועם, אם לשישה ועיתונאית. זהו ספרה הרביעי....

כאלפיים שנה חיכו חבלי ארץ ישראל לשובו של עם ישראל ותשע-עשרה שנים נוספות חיכו הרי יהודה ושומרון. רק לאחר מלחמת ששת הימים, וביתר עוז לאחר מלחמת יום הכיפורים, החלה תנועת התיישבות שביקשה להיאחז בהר ולהמשיך את המעשה הציוני. פנחס ולרשטיין, ממחוללי ההתיישבות בחבל בנימין ומראשי מועצת יש״ע למעלה משלושים שנה, נמנה עם אדריכלי המהלך. הוא גרם לנס הזה לקרות, ובכוח אישיותו ותושייתו הפך את החזון למציאות.   הספר ציר ולרשטיין מגולל את מסכת חייו של פנחס, החל בילדותו בכפר אתא, עבור בפציעתו הקשה מאוד במלחמת ששת הימים ועד לדרך המקרית שבה הגיע לחבל בנימין ונהפך למנהיג. הוא עוקב אחר התלבטויותיו היומיומיות ואחר המנהיגות שהפגין בשעות הקשות של טרור אכזרי, ומשרטט את הקווים האידיאולוגיים שהנחו אותו, בין היתר בהתוויית הכלל "רק לא מלחמת אחים" בימי המאבק ב״התנתקות" מגוש קטיף.   ציר ולרשטיין מלווה את פנחס בימי השגרה של בניין הארץ, בתקופותיו המאתגרות של מפעל חייו ובעימותים עם דעות שונות גם בתוך מחנה הימין פנימה. גם היום פנחס ממשיך לפעול במלוא המרץ לקידום ההתיישבות בנגב ובגליל ומשום כך ספר זה הוא רק בבחינת סיכום ביניים. פרקי חייו ממשיכים להיכתב במעשים.   עפרה לקס, שנקראת על שם היישוב הראשון שייסד פנחס ולרשטיין, היא עיתונאית ב״בשבע", תושבת העיר לוד ואם לשישה. ספרה הקודם, "מקום", ראה אור בהוצאת ספריית בית אל....