בסוף הוא מצא איזו תחנת ג'אז, צלילי זהב של חצוצרה וסקסופון נשפכו מהרמקול אל חלל המכונית וצבעו הכול בזהב. זהוב ההגה, זהוב לוח השעונים, זהוב זקנו של ראובן, זהובים המושבים, זהובים החלונות, זהובים הענפים השבורים שמאחור, זהוב גדם העץ שנותר בגינה, זהוב - שחור גוו העירום של עבדול המתקלח. וגם הזמן הוא זמן זהב ובזמן זהב אין מוקדם ומאוחר וכך אנחנו נוסעים עם העץ החי ועם העץ המת ועם הזרע ממנו צמח העץ ועם רקב העץ ועם ראובן הילד וראובן הזקן ועם אבותיו של עבדול, בני שבט אפריקני, ועם היערות שהיו כאן לפני היות העיר ועם היערות שיהיו כאן ועם הצליל ועם הדממה שלפני ואחרי הצליל. הסיפורים בקובץ זה משלבים שלושה רבדים : הרובד העלילתי, המתאר פיסת חיים אמריקאית או יהודית - אמריקאית : הרובד הפילוסופי - אקזיסטנציאלי העוסק בשאלות כמו חוויית היש, חוויית הזמן וההשוקה למוות ; הרובד הפואטי - אפיפני המוליך את גיבורי הסיפורים אל התגלות שמעבר לזמן ולמקום. בנימוקי חבר השופטים, שזיכה את הספר בפרס נוצת הזהב (אקו"ם), נאמר על הספר: "ניכר בו קול חדש ורענן, שכמוהו טרם נשמע בסיפורת העברית של השנים האחרונות." יובל יבנה נולד בירושלים (1964) וחי בה עם רעייתו ושלושת ילדיו. למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. ספרו הראשון "חיים אחרים" (אוסף סיפורים) יצא לאור בהוצאת שוקן, 1997 . מלבד עיסוקו הספרותי, הוא חבר בלהקת הרוק "המשפחה" (דיסק הבכורה שלה יצא לאור ב2002 - )....

הסיפור יתחיל בפרזנו הוא נובלה המתארת טיול קיץ של משפחה ישראלית עם ילדים מתבגרים בחוף המערבי של ארה"ב. המשפחה עוברת בארבע תחנות שכל אחת מהן היא גם פרק בנובלה - פרזנו, יוסמיטי, ברקלי וניו יורק. הנושאים המרכזיים בהם עוסקת הנובלה הם ההתבגרות והמתח שהיא יוצרת בתוך המשפחה הגרעינית, מקומו של הסיפור בחיינו וההשפעה של הטכנולוגיה על עצם האפשרות לספר סיפור. רוח של פרידה כפולה שורה על הנובלה - פרידה מהתקופה של משפחה עם ילדים קטנים שמסתיימת בתקופת ההתבגרות ופרידה מהעולם שבו הספר היה מדיום מרכזי.בנובלה משובצים שבעה סיפורים קצרים שמקיימים קשרים תמטיים עם הנושאים המרכזיים בהם הנובלה עוסקת ועם המקומות בהם עוברת המשפחה - כך למשל, ב"סיפורי מלון" פקיד מלון בפרזנו פוגש אורח מסתורי שמדבר על כך שהסופר צריך "לרכוב על הסיפור כמו שגולש רוכב על גל", ב"הסיפור הגדול" סטודנט לאנתרופולוגיה נוסע ליוסמיטי כדי לשחזר פרקטיקה אינדיאנית של "להביט בעיני הדוב" במטרה לחוות את "הסיפור הגדול" וב"השוכחים" בעל חנות ספרים בניו יורק משתמש בטכנולוגיה של מציאות וירטואלית כדי לשחזר את רגע ההגעה של סבו, שהיגר מגרמניה, אל חופי מנהטן.   מתוך הנובלה:ואימא ועומר, אל המפלים! אל המפלים! כאילו שם, במקום בו המפלים צונחים מהצוקים, יש משהו, איזו תמצית של הנוף, נקודת הדהוד, שער... אולי לא רק לכל אדם יש שער מיוחד לו, כפי שהציע קפקא, אולי גם לכל משפחה יש את השער שלה ושם, במקום בו המפלים צונחים מהצוקים, אולי נמצא השער של משפחת רז. ...

"שיר של יום" עוסק באופן פּרודי בעולם ההתחדשות היהודית בישראל. גיבור הרומן, ישמעאל דותן, מחפש "פרוייקט מנצח" כדי "להוריד לרצפה" מיליון דולאר ממיליונר אמריקאי עבור הקרן הפילנתרופית שהוא עובד בה. עלילת הרומן מתרחשת במשך שבוע אחד ומדי יום ישמעאל מבקר בפרוייקט הזוי אחר - רב אמריקאי שמנהל תפילה טרנסאטלנטית דרך האינטרנט, בית מדרש לבּרוקרים, צעירים דוברי רוסית שעורכים קבלת שבת בדרום תל אביב במסגרתה הם "מציגים" את ימי השבוע, חברי קומונה גלילית שממציאים טקס לכל יום מימי השבוע כדי "לחגוג את החול". בערבּו של כל יום ישמעאל חוזר אל ביתו בירושלים - אל אשתו הדר (שלאכזבתו הרבה עייפה מדי בשביל סקס) ואל ילדיו גדעון ומאיה (להם הוא מספר סיפור בהמשכים שהמציא על "גבריאל שהגיע דרך הציפית אל עיר השחקנים").    המפגש של ישמעאל עם עולם ההתחדשות היהודית מעלה שאלות הקשורות למתחים שבין מסורת לחידוש, בין יחיד לקהילה ובין קודש לחול. מוטיב מרכזי נוסף ברומן הוא התיאטרון - במהלך השבוע בו מתרחשת העלילה מתקיים בירושלים פסטיבל תיאטרון הבובות הב"ל וישמעאל פוגש, בהקשרים שונים, בובות ובובנאים המשתתפים בפסטיבל. לאורך הרומן רודפים אותו דמותו המסתורית של הליצן עם תיבת הנגינה ומילות השיר המטרידות שהוא שר בחצר החאן בפתיחת הרומן. שאלת היחסים בין השחקן והקהל שבה ועולה ברומן - עיתים בהקשר של התיאטרון עצמו ועיתים כמטאפורה ליחסים שבין יחיד וקהילה.    מקורות ההשראה של "שיר של יום" נעים בין מסכת "תענית" ל "מובי דיק", בין סידור התפילה ל "האמן ומרגריטה", בין רבי נחמן לברנר, בין יהודה עמיחי ומאיר אריאל לאלן גינזברג ולדילן. "שיר של יום" הוא השיר שהיו הלויים שרים בבית המקדש אבל הוא גם שירה מודרנית ושירי פופ ורוק שמלווים את ישמעאל במסעו דרך ימי השבוע. מעל לכול, "שיר של יום" הוא מסע חיפוש עיקש אחרי "שירת החול" - אותו "אבק כוכבים" מסתורי שכאשר הוא נוחת עליך היום יום התפל מתמלא במשמעות ואתה הופך מקהל פסיבי לשחקן המשחק באומץ את המחזה של חייו.     זהו אחד מהרומנים הישראליים הטובים ביותר שקראתי בשנתיים שלוש האחרונות” (אריק גלסנר)   יובל יבנה נולד בירושלים (1964) וחי בה עם בת זוגו וארבעת ילדיהם. פרסם עד כה שלושה קבצי סיפורים: "חיים אחרים" (הוצאת שוקן, 1997), "סיפורים אמריקאיים" (הוצאת כרמל, 2002), "פרס בית שמש" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008). הוא חבר בלהקת הרוק "המשפחה" שהוציאה שלושה תקליטורים של שירי משוררים.   הוצאת “כהל” היא קולקטיב של אמנים ממדיומים שונים (סופרים, משוררים, מוזיקאים, אמנים פלסטיים, אנשי תיאטרון) שמשתפים פעולה בקידום החשיפה של היצירות שלהם וביצירת פרוייקטים אמנותיים משותפים....

"נשארנו מעטים" הוא אלבום לחנים לשירים מתורגמים לעברית של משוררי היידיש יעקב גלאטשטיין, אברהם סוצקבר וציליה דראפקין (התרגומים הם של בנימין הרשב ובני מר). האלבום הוא פרוייקט משותף של יובל יבנה, יובל ליבליך ודולב סולומון. בין הזמרים והזמרות שמשתתפים באלבום: דני בסן, ערן צור, ורד קלפטר, ליאורה רבלין וסיון שביט. כמו כן, באלבום כלולים גם קטעי קריאה של חלק מהשירים בשפת המקור. האלבום הוא מפגש בין האש של שירת היידיש המודרנית של המאה העשרים והחשמל של הרוקנרול, מפגש שיוצרי האלבום מאמינים שיש בכוחו להנגיש את השירה הזאת לקהל הישראלי של המאה העשרים ואחת. הספרון שמלווה את האלבום כולל את הטקסטים של כל שירי האלבום בעברית וביידיש וקודים שמאפשרים להקשיב לשירי האלבום. את הטקסטים מלווים קולאז'ים צבעוניים של הצייר איל בן צבי שמשולבים בהם צילומים של גלאטשטיין, סוצקבר ודראפקין....

"פרידה מהצד המערבי העליון" הוא קובץ סיפורים חוצה יבשות וימים הנע - הלוך ושוב - בין אמריקה לישראל. רוב הדמויות בסיפורי הקובץ, בין אם הן חיות על חופי האוקיינוס האטלנטי או על חופי הים התיכון, הולכות נגד הזרם. הן מחפשות אחר המהויות שמאחורי הדברים אבל חוזרות שוב ושוב אל הקיום העירום. כך, למשל, בסיפור "מכיכר סינטגמה לאֶלֶפתֶרִיוֹס וֵֶנִיזֶלוֹס עם ראש אפולו" מחפש גיל - סטודנט ישראלי שלומד כלכלה ופילוסופיה - את "המהות היוונית" באתונה: האוטובוס נסע מזרחה, מתרחק מהאקרופוליס, אבל באופן מוזר גיל הרגיש שככל שהם מתרחקים מאתונה העתיקה, ככל שהם מתקרבים אל הפרברים המודרניים, כך הם מתקרבים אל מהותה של הֵלָאס. "שכן טעות היא לחשוב, וארופאקיס", אמר סוקרטס, "שמהותו של עם טמונה בשרידים העתיקים של ימי התפארת שלו, מהות של עם טמונה בגוף החי של האומה, במיליוני הגופים החיים שמרכיבים אותה". וכך מתאר המספֵּר בסיפור "נזיר" את החזרה אל הקיום העירום:הנה, כל הדרכים מחזירות אותך אל הקיום, בין אם חזרת אליו הלום יין וטעם חמצמץ בפיך ובין אם חזרת אליו בראש צלול ופה יבש, בין אם נפלת אל זרועותיו הקרות היישר מזרועותיה החמות של אהובתך ובין אם התגלגלת אליו ממיטת היחיד הבודדה שלך. תחושת קטסטרופה, שכבר נמצאת כאן או שהיא הולכת וקרבה, מלווה את הסיפורים: הזמן הקדמוני המאיים לפרוץ אל תוך ההווה ב"בכנס הלהטוטנים", המגפה המשתוללת בניו יורק ב"בימי המגפה", עליית גובה פני הים הצפויה בעקבות משבר האקלים ב"על החוף", והמתח בין שכנים שמתפרץ באלימות חסרת פרופורציות ב"השוטר והליצן"....