הספר מביא את סיפורה של אודיה בת הארבעים, הנשואה לינון והם מגדלים שלוש בנות. הם זוג מוכר ואהוד בקהילה שלהם בישוב הדתי בו הם גרים.
לכאורה חייה של הודיה הם by the book . היא נשואה לאלוף נעוריה אותו הכירה כשמשפחתו הגיעה לגור בישוב, וכל נעוריהם עברו ביחד. יש להם שלוש בנות מוצלחות, קריירות נחשבות, על פניו חיים טובים.

אבל כל התדמית הלכאורה מוצלחת לא באה לידי ביטוי בתוך תוכה. מאז ילדותה היו לה השגות לגבי

אין דבר שיותר מדבר אליי מאשר המתח שבין מצוות הדת לערכים המערביים, הפער בין הנורמות האורתודוקסיות והמחויבות הקהילתית לרצון הפרט.
כשהוצע לי לסקור את ספרה החדש של <mark>איילת הלפרין קייטס</mark>, „רחוקה מהבית”, המספר את סיפורה של אודיה, אישה שבגיל 40 מגלה שהדת מעלה בה יותר שאלות מתשובות – היה לי ברור שארצה לקרוא אותו.

אני משוחד, הספר הזה משיק לא מעט למעגלי חיי, למרות ועל אף שלכאורה הוא מתקיים בעולם אחר ורחוק ממנ

סיימתי לקרוא אבל לא סיימתי להתלבט. מה דעתי על הספר. טוב מה הסיפור אתם כבר יודעים אז אין טעם לחזור עליו. השאלות אבל שהספר מעלה הן בעצם החשובות. גם שאלות לגבי חוסר היכולת של חברה דתית לספוג דיעות שאינן תואמות את דרך החשיבה. טוב גם זה כבר מוכר. גדלתי בעצמי בחברה כזו ולכן אני מכירה מנסיוני שלי את הקו הזה שאסור לחצות אותו מאחר ויד תישלח מלמעלה ותכה אותך. וכשזה לא קורה מתחיל הספק. אבל מה שבעצם שאלתי את