|
1.
|
|
בוקר אחד קמה אם ותיקה, שהאמינה תמיד שמקומם של פעוטות הוא בבית לצד הוריהם, ומתחילה לעבוד כגננת, בגן ילדים ביישוב קטנטן. יחד עם בני השנתיים וחצי היא מנסה ללמוד מה עושים עם בכי, כעס, תסכול - וכן, גם מכות בראש מטרקטור צעצוע.
עד מהרה מסתבר, שלפעמים הנחמה פשוטה כל כך:
"כשהגננת מציעה לספר לכולם מה קרה, כמו מתרחש קסם. זו הנחמה המושלמת. יותר מחיבוק, נשיקה במקום הכואב, יותר מכל פיצוי. זוהי נחמת הנראים. רואים אותי. יודעים מה קרה לי. אני לא בסכנה יותר ולא כואב לי. כי ראו אותי".
זה לא ספר על חינוך, אלא התבוננות מחויכת ומלאת פליאה בעולמם של פעוטות, אשר בעצם אינו שונה באמת מעולמנו הרגשי שלנו, המבוגרים.
כתיבתה של ענת גביש מבחינה בכל פרט ועם זאת נוסקת אל תובנות גבוהות.
"תספרי על אנחנו" מצליח לחדש ולרגש אנשי חינוך, הורים, סבים וסבתות, ואת כל מי שנהנה מעוצמתו של סיפור טוב.
ענת גביש היא ילידת 1965, אמא לשלושה, חיה וכותבת בגליל. ספרה הראשון, "שימי קצת כורכום" (2019), התקבל בחום בקרב קוראים ואנשי ספר.
עורכת הספר: אביבית משמרי
...
|
2.
|
|
אני אמא לשלושה ילדים, כלבה ושני חתולים.
את הסיפורים בספר הזה התחלתי לכתוב בלילות הנקה ארוכים, בחשכת החדר, מול אורו המהבהב של מסך המחשב.
תחת שמות עט שונים, הקלדתי ימים חודשים ושנים ביד אחת, כשהשנייה אוחזת בגוף קטן מתוק ומגרגר חלב.
לא הייתי לבד. לילותיו של העולם רחשו אז ומלאו באימהות שהקלידו ביד אחת, והן היו חלק מרגש ומשמעותי מעולמי.
"שימי קצת כורכום" הוא אוסף סיפורים שנאספו מהרחוב, מהתור בסופר, מתוך מיטות חמימות ומעל לכיורים גדושי כלים, נכתבו באהבה והצטברו במשך השנים לכדי מהלך חיים משמעותי. כל הסיפורים קרו באמת. גם אלה שהתעטפו עד לבלי הכר.
ענת גביש היא ילידת 1965, אמא לשלושה, בלוגרית ותיקה, חיה וכותבת בגליל. זהו ספרה הראשון, שהתקבל בחום בקרב קוראים ואנשי ספר ומודפסת לו מהדורה שנייה בימים אלה.
עורכת הספר: אביבית משמרי ...
|
|