“לבד בבית, כמו בדרך כלל, השעון מאותת לי שחצות. אני מסתכלת בפלאפון על התאריך מתחלף. יש איזשהו עצב נוגה בידיעה שהתאריך התחלף, וזהו, נגמר. הקפיצים של המיטה שלי חורקים. הרגשת הבדידות תמיד מתחזקת אצלי בלילה. אני מתחילה להחניק בכי ואז חושבת פתאום שלמה לא, מה יש, אפשר קצת לבכות לפעמים, ודווקא אז משהו נתקע, איפשהו שם בגרון, ואולי גם קצת בלב. בערך בזמן הזה אני רואה את "פרח נתתי לנורית" בכוננית ספרים הישנה ש”

“צדה האפל של שירת מרים ילן שטקליס לפני מספר ימים ניהלתי שיחה עם מכרה על ספריה של לאה גולדברג ובשלב מסוים השיחה נסבה אל שירתה של מרים ילן שטקליס שאת מרבית ספריה קראתי לאחרונה. שתיהן עסקו בכתיבה לילדים אך לא היו להן ילדים משל עצמן. וזה גרם לי לחשוב שאף על פי שלא היו להן ילדים, כמה היטיבו להבין את נפשו של הילד, כמה ידעו לגעת בו, כיצד ידעו לכתוב דברים שיעניינו כל ילד ולא רק ילדים החיו בתקופותן,”

“הספר הזה ורבים כמותו הם עדות עצובה לדעתי למה שמתרחש לשפה העברית: המון ספרים קסומים עם תכנים מלאי רגש ומשמעות פשוט אובדים אל מול קו ספרות חדשה של ספרי ילדים חדשים - חלקם מוצלחים יותר, אבל חלקם פשוט התמסחרות זולה של סרטים מונפשים. מרים ילן, לאה גולדברג, ואחרים - סופרים ומשוררים שהניחו את אבן הפינה לספרות והשירה העבריים, חלקם כבר אובדים בנבכי הזמן. שפת הכתיבה - לא ממש קורצת בהשוואה לספרי נסיכות, ה”

“ספר מקסים של מרים ילן שטקליס שיריה זכורים לי מגן הילדים ואהובים עלי עד היום השיר הפותח: " פרח נתתי לנורית (השם נורית מאד יפה בעיני). פרח קטן וכחול תפוח נתתי לנורית נתתי הכל נורית אכלה התפוח הפרח נשאר בחצר הלכה לשחק עם ילד עם ילד אחר" אינני בוכה אף פעם אינני תינוק בכיין אך למה זה אמא למה זולגות הדמעות מעצמן”

“לבד בבית, כמו בדרך כלל, השעון מאותת לי שחצות. אני מסתכלת בפלאפון על התאריך מתחלף. יש איזשהו עצב נוגה בידיעה שהתאריך התחלף, וזהו, נגמר. הקפיצים של המיטה שלי חורקים. הרגשת הבדידות תמיד מתחזקת אצלי בלילה. אני מתחילה להחניק בכי ואז חושבת פתאום שלמה לא, מה יש, אפשר קצת לבכות לפעמים, ודווקא אז משהו נתקע, איפשהו שם בגרון, ואולי גם קצת בלב. בערך בזמן הזה אני רואה את "פרח נתתי לנורית" בכוננית ספרים הישנה ש”

“צדה האפל של שירת מרים ילן שטקליס לפני מספר ימים ניהלתי שיחה עם מכרה על ספריה של לאה גולדברג ובשלב מסוים השיחה נסבה אל שירתה של מרים ילן שטקליס שאת מרבית ספריה קראתי לאחרונה. שתיהן עסקו בכתיבה לילדים אך לא היו להן ילדים משל עצמן. וזה גרם לי לחשוב שאף על פי שלא היו להן ילדים, כמה היטיבו להבין את נפשו של הילד, כמה ידעו לגעת בו, כיצד ידעו לכתוב דברים שיעניינו כל ילד ולא רק ילדים החיו בתקופותן,”

“הספר הזה ורבים כמותו הם עדות עצובה לדעתי למה שמתרחש לשפה העברית: המון ספרים קסומים עם תכנים מלאי רגש ומשמעות פשוט אובדים אל מול קו ספרות חדשה של ספרי ילדים חדשים - חלקם מוצלחים יותר, אבל חלקם פשוט התמסחרות זולה של סרטים מונפשים. מרים ילן, לאה גולדברג, ואחרים - סופרים ומשוררים שהניחו את אבן הפינה לספרות והשירה העבריים, חלקם כבר אובדים בנבכי הזמן. שפת הכתיבה - לא ממש קורצת בהשוואה לספרי נסיכות, ה”

“ספר מקסים של מרים ילן שטקליס שיריה זכורים לי מגן הילדים ואהובים עלי עד היום השיר הפותח: " פרח נתתי לנורית (השם נורית מאד יפה בעיני). פרח קטן וכחול תפוח נתתי לנורית נתתי הכל נורית אכלה התפוח הפרח נשאר בחצר הלכה לשחק עם ילד עם ילד אחר" אינני בוכה אף פעם אינני תינוק בכיין אך למה זה אמא למה זולגות הדמעות מעצמן”