אז אחרי הנמר בירושלים, הגיע גם תורו של האריה בקולנוע...




ממבט ראשון, הקורא בספר הזה מרגיש שהוא קורא עוד חיקוי של משחקי הרעב: שלטון רודני, קבוצה של מתנגדים שמקימים מחתרת להילחם בו, מושגים כמו "מסתגלים", "הפליטים בביתם" ו"מחוללי חלומות", אבל אז מתחוור לקורא שזה אינו חיקוי של משחקי הרעב, אלא ספר ישראלי. ולא סתם ספר ישראלי, אלא ספר ישראלי שמתאר את מדינת ישראל!

או יותר נכון, את ממלכת יהודה.

יש לי חולשה לספרי דיסטופיה, משהו בעתיד אפל ומפחיד וההתמודדות של הדמויות באותה מציאות מרתק אותי.
ספרי דיסטופיה לרוב מתחלקים לשניים אלו מסוג "הפנטזייה" (זומבים/ערפדים) ואלו הריאליסטים. קשה מאוד לכתוב דיסטופיה "ריאליסטית" בגלל שהפחד והחוזק שלה מתבססים על אמינותה.
בתחילת הספר הייתי בטוח שאני קורא דיסטופיה בינונית של סופר "פרנואיד" שמשליך את כל הפחדים שלו על העתיד ובלי טיפת מורכבות יוצר מציאות אפלה