|
|
|
2.
|
|
אברהם שלונסקי (1900 -1973) נחשב לאבי השירה הארצישראלית המודרניסטית, "המאסטרו" – כפי שכונה בהערצה המלווה לעתים בנימה אירונית. שלונסקי הקרין תדמית של משורר בוהמיין, מלא הומור ושופע חידודי לשון. אולם הוא היה גם איש עבודה ששקד על שיריו ועל תרגומיו המופלאים. משורר רב-פעלים, ממחדשי הלשון העברית, עורך מחונן, כתב ספרי ילדים ותרם ליציקת יסודותיו של התיאטרון בארץ. שלונסקי היה מעורה בחיי התרבות, ממייסדי הוצאת 'ספרית פועלים' ו'צוותא', משורר שנטל חלק במאבקים לשינוי פני החברה.
ביוגרפיה זו בוחנת את דמותו כמרדן הגדול והבנאי הגדול של הספרות העברית, מי שניתץ את מוסכמות השירה ה"קלאסית" ומצד שני הכיר בחשיבות ה"אבות" ורצה להמשיך את השושלת. המחצית הראשונה של חייו היא סיפור של פריצת דרך: משורר חדשן, מלא מרץ ותנופת נעורים שאצה לו דרכו אל הפסגה בנסותו לרשת את מקומו של ח"נ ביאליק. משורר אינדיבידואליסט שבחר להשפיע באמצעות חבורות ספרותיות מלוכדות, אדם שהצליח להציב את הספרות והסופרים במקום מרכזי ולהוכיח לחברה החלוצית כי בניית מרכז תרבותי חשובה לא פחות מבניינה החומרי של הארץ.
בפרק המסיים – הסוקר בתמציתיות את המחצית השנייה של חייו – ניתן לראות את השינויים שחלו ביצירתו ובהשקפת עולמו: הסער והפרץ התחלפו בפיוס ובהשלמה והיחס לברית המועצות ידע תהפוכות משלילה לחיוב ומחיוב לביקורת. על מעמדו כמשורר וכמתרגם קמו עוררים.
בביוגרפיה נחשפים לראשונה שירי נעורים של שלונסקי וכן חומרים ארכיוניים המגלים את השפעתה של משפחת שלונסקי רחבת-האופקים ובעלת השורשים החב"דיים על עולמו הרוחני.
הביוגרפיה מבקשת להחזיר חוב אבוד ליוצר מרכזי בתרבות העברית ולתאר את סיפור חייו ויצירתו בהקשרים ספרותיים, היסטוריים וחברתיים....
|
|
3.
|
|
מחקרים על אברהם שלונסקי ויצירתו ``מעגבניה עד סימפוניה``, הוא הכינוס המלא ביותר של שירתו הקלה של המשורר אברהם שלונסקי, פרי מחקר ראשוני בתחום זה, ביצירתו. בספר נכללים פזמוניו החלוציים של המשורר, שירי העם שחיבר, פזמונים לבימה הקלה, חרוזים לעת מצוא, סאטיריות ופארודיות על סופרי ``דור ביאליק``. בצד הפארודיות והסאטירות העוקצניות שכתב שלונסקי על חבריו הסופרים, נכללו בספר גם פארודיות שכתבו סופרים שונים על שירתו שלו. חלק מכתובים אלה נשאר גנוז במגירתו של המשורר והם רואים כאן אור לראשונה. אברהם שלונסקי (1973-1900), ראש למשמרת חדשה בספרות העברית, מתרגם למופת, ממעצבי התיאטרון הארצישראלי, ביקש לחדש גם את פניה של השירה הקלה בארץ - ישראל, ובכך לתרום ל``מלאותה`` של התרבות. שלונסקי יצר מודל חדש של פזמון ארצישראלי וכינה אותו בשם ``פזמור``. הוא המיר את חומיר הפולקלור היהודי-היידי, שהיו שכיחים בשירי העם, בחומרים חדשים ורעננים מחיי החלוצים בארץ ומההווי של ``תל אביב הקטנה`` ו``המדינה שבדרך``. אחדים מפזמוניו הפכו לאבני דרך בפזמונאות העברית, והם שהקנו לו את פרסומו כאחד מכותבי הזמן החשובים בתקופת העלייה השלישית. פזמוני שלונסקי והמחקר המלווה אותם, מגלים את הפן המשעשע והקליל ביצירת המשורר. עיקר חנם של הפזמונים, הסאטירות והפארודיות - בלשון הגמישה, בחריזה העשירה, בחידושים ובמשחקי המילים, ובמיטבם הם מהלכים קסם על הקורא, גם היום....
|
|
5.
|
|
ספר זה הוא מחקר ראשוני העוסק ביחסים בין המשורר אברהם שלונסקי ובין אחד-עשר מסופרי דור תש"ח: משה שמיר, בנימין גלאי, נתן שחם, יגאל מוסינזון, חיים גורי, אמיר גלבע, ע' הלל, דן בן-אמוץ, מרדכי טביב, ס' יזהר, חנוך ברטוב. סופרי דור תש"ח ראו בשלונסקי את 'האב הגדול', 'המאסטרו', שקידם את פניהם במאור פנים, פרסם את ביכורי יצירותיהם והגן עליהם מפני הצנזורה המרקסיסטית. אולם ברבות השנים הם מרדו באוטוריטה שלו, בדעותיו הפוליטיות ובשירתו. חשוב היה להם לצאת מחסותו ולברוח מן "הארמון המכושף" שבנה להם. מערכות היחסים שנוצרו בין שלונסקי לסופרים הצעירים הן דרמות אנושיות מורכבות ונפתלות שלכל אחת מהן ייחוד משלה: אין דומה המרד החריף והבוטה של משה שמיר בשלונסקי לרצונו של חיים גורי להחליף את "אבהותו" של שלונסקי בזו של אלתרמן או להכרת התודה של מרדכי טביב ויגאל מוסינזון. הספר מתמקד ברגעים מכוננים בחייהם של הסופרים הצעירים: פרסום היצירה הראשונה או הספר הראשון והזיכרון של מי שסייע להם לפרוש כנפיים או קיצץ את כנפיהם.הפרק האחרון עוסק בתגובתו של שלונסקי למרד ומתאר כיצד הפך שלונסקי מ'מאסטרו' כול יכול, שסופרים צעירים ממתינים למוצא פיו ומבקשים את קרבתו, למי שחש בודד ונבגד.
...
|
|
6.
|
|
המחזה "עוץ לי גוץ לי" מאת אברהם שלונסקי נכתב בשנת 1965, והוא מבוסס על מעשייה של האחים גרים בשם "רומפלשטילצכן". "עוץ לי גוץ לי" עובד למחזמר ונחשב להצגת ילדים מופתית המוצגת בתיאטרון הקאמרי קרוב לשישה עשורים. שלונסקי הפך את המעשייה האכזרית למחזה מלא אופטימיות, הומור ושמחת חיים.
ספרה החדש של חגית הלפרין מציג פרשנות חדשנית ומקורית למחזה; הוא מגלה שניתן לקרוא את "עוץ לי גוץ" לא רק כמחזה לילדים אלא גם כמחזה שנון, חכם ועמוק הפונה לקהל המבוגרים. הספר בוחן את הקישורים שנבנו בין "עוץ לי גוץ לי" לסיפור גן העדן שבספר "בראשית", לסיפור הישועה של מגילת אסתר ולאקטואליה של התקופה שבה הנהיג ראש הממשלה דוד בן גוריון את המדינה. כמו כן, הספר בוחן את מקומו של המחזה ביחס ליצירתו הענפה של שלונסקי לילדים ולמבוגרים. במיוחד מושם דגש על המקום החשוב שתופסים בעולמו של שלונסקי השקפת העולם המאגית, הכישוף, הנס, החידה והסוד. המחברת עומדת על קסמיה של הלשון המכשפת ב"עוץ לי גוץ לי": לשון הרוויה חריזה עשירה, פתגמים, חידודי לשון וחידושי מלים, ויש לה תפקיד חשוב בבריאת עולמה של האגדה.
בדומה לשֵדון עוץ לי גוץ לי שידע להפוך קש לזהב, שלונסקי ראה בסופר המוכשר אלכימאי אשר הופך את המלים לזהב. אפשר לומר שב"עוץ לי גוץ לי" הצליח שלונסקי להפוך את המעשייה של האחים גרים לזהב-אמת, למחזה עשיר ורב-גוונים, מחזה מרהיב ומושך לב.
פרופ' חגית הלפרין ניהלה את ארכיוני הסופרים של מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית, אוניברסיטת תל אביב; מרצה בלימודי התואר השני במדעי הרוח במכללת סמינר הקיבוצים. מחקריה מתמקדים בעיקר בסופרים אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן, ובסופרי דור תש"ח. בין ספריה: "צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן" (2007); "המאסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי" (2010) ו"הבריחה מן הארמון המכושף: שלונסקי וסופרי דור תש"ח" (2021)....
|
|
