מהי הליריות של הנפש? האם מדובר בתכונה המייחדת את נפשם של משוררים בלבד, או שמא באיכות נפשית המצויה בכל אחד מאתנו, אולי אף מתנה את עצם קיומו של מרחב נפשי? ספר זה מנסה לבחון את משמעותה של הליריות האנושית כפונקציה הנפשית המאחדת את חוויית העולם כמשתנה ללא הרף עם חווייתו כצפוי וכקבוע. שני אופני החוויה הללו אינם רק מתקיימים במקביל אלא גם כרוכים זה בזה. ליחסים ביניהם נודעת משמעות הנוגעת ליצירתיות האנושית בפרט וליכולות החיוניות ביותר לקיום הנפשי בכלל: היכולת לדעת, היכולת להתאבל והיכולת לאהוב. הספר זכה בפרס בהט לספר העיון המקורי לשנת תשס"ו. ד"ר דנה אמיר, פסיכולוגית קלינית ומשוררת, עוסקת בפסיכותרפיה, בפסיכואנליזה, בפילוסופיה של הפסיכואנליזה ובחקר פסיכואנליטי של הספרות. ספרי שיריה: עכשיו במתיקות הזאת, 1993, עד בוא האדמה, 1998, חיי אחינעם, 2004, שירי איניג, 2007....

"להעיד על העדים" עוסק בארבעה מודוסים של עדות טראומטית, שכל אחד מהם מדגים התייצבות אחרת מול האירוע הטראומטי: המודוס המטפורי, המאפשר תנועה בין עמדת הקורבן ועמדת העד; המודוס המטונימי, המשמר את החיבור לאירוע הטראומטי באמצעות החזרה; המודוס האקססיבי, הממקם את הטראומה בתוך פורמלין רטורי שאינו מאפשר גישה חיה אליה והמודוס המוזלמני, המפרק את החשיבה והשפה. המודוסים השונים מודגמים בפרקי הספר השונים באמצעות קריאה מקרוב של עדויות ניצולים, ממואר ויצירות ספרות וקולנוע.    ד"ר דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, חברת סגל וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, משוררת וחוקרת ספרות. הוציאה לאור שישה ספרי שירה ושני ספרי עיון: על הליריות של הנפש (מאגנס, 2008) ותהום שפה (מאגנס, 2013). כלת פרס אדלר לשירה (1992), פרס בהט לספרי עיון (2006), הפרס הבינלאומי ע"ש טסטין (2011), פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2012), פרס סצ'רדוטי מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2013), פרס אקו"ם לשירה ע"ש נתן אלתרמן (2013), פרס הפורום הבינלאומי לחינוך פסיכואנליטי (2017) ופרס היימן מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2017)....

קדיש על חשיכה ועל אור הוא ספרה העשירי של דנה אמיר, פסיכואנליטיקאית ומשוררת, ובמובן מסוים הוא משלב את שתי סוגות הכתיבה שלה: השירה והעיון. זהו ממואר בשירה ובפרוזה העוסק הן בבית הילדות הספציפי של המחברת והן בבית הילדות במובנו האוניברסאלי, תוך שהוא פותח צוהר אל האופן שבו מלאכת האֵבל מאפשרת את הקינה על מה שאבד יחד עם האחיזה במה שיישאר אחריו תמיד. ד"ר דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, חברת סגל וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, משוררת וחוקרת ספרות. עורכת ראשית של "מארג – כתב עת לפסיכואנליזה". הוציאה לאור שישה ספרי שירה, ממואר אחד ושלושה ספרי עיון: על הליריות של הנפש (מאגנס, 2008), תהום שפה (מאגנס, 2013), ולהעיד על העדים (מאגנס, 2018). כלת פרס אדלר לשירה (1992), פרס בהט לספרי עיון (2006), הפרס הבינלאומי ע"ש טסטין (2011), פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2012), פרס סצ'רדוטי מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2013), פרס אקו"ם לשירה ע"ש נתן אלתרמן (2013), פרס הפורום הבינלאומי לחינוך פסיכואנליטי (2017) ופרס היימן מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2017). ...

מבחר מרשים זה מכל ספרי דנה אמיר כולל גם חטיבת שירים חדשה, ומאמר על השירה בעקבות קריאה באלגיות דואינו לרילקה. המבחר פורש את התפתחותה של שירת אמיר מספר לספר, ובד בבד מאפשר לעמוד על האופיני לשירה זו בכל גלגוליה: זוהי שירה דיאלוגית מובהקת, אינטימית וחשופה. השילוב האופיני לאמיר, בין רגש לתבונה ובין עדינות למבט חודר, מזדקק כאן לכדי ליריקה צלולה, עילאית, ומניב מחזור יפהפה ומרגש, מן היפים שנכתבו בעברית". מתוך דברי השופטים שזיכו את כתב היד של הספר "כל שמותי" בפרס אקו"ם...

"שכן הילדות אבדה להם. אך לא באופן שבו היא אובדת תמיד, מנושלת אט–אט ממעמדה לטובת הסודות המתוקים של ראשית ההתבגרות. היא אבדה להם בעיצומה, תוך כדי התרחשותה, אבדה להם תוך כדי שניתנה להם, כשם שדברים רבים כל כך ניתנו להם ונלקחו מהם בו–ברגע, כשם שאמיתות וכללים והרגלים הוצהרו בקול ואז נסתרו בלחש, או גרוע מזה, ללא מילים." אבני ריחיים, הממואר שכתבה דנה אמיר, נפרש בין מסע לאחור בתוך חלליו של בֵּית הילדוּת, המצופפים את גורלם של ארבעה אחים במעין "אי ילדים", תרתי משמע, לבין מסה אינטימית של אם מאמצת על ברית אימוץ אקראית לכאורה, הנכרתת עם ילד השב ומערער על אפשרות ביותו. בפרוזה ציורית, דחוסה, מסתורית ונדירה בחריפותה, במבט ה"נכפל פנימה והחוצה", נעה דנה אמיר שוב ושוב בין תיאורים חיים של חוויות ומצבים מוחשיים ומדומיינים - ארוחת ערב משפחתית, משחקי ילדות, חלומות, אורחים, עונשים - לבין התבוננות קיומיות נוקבת על תעתועי ההורות הביולוגית והמאמצת, על דמיון משפחתי, על הפקרה ונישול, על אמונה וסליחה. ד"ר דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, חברת סגל וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, משוררת וחוקרת ספרות. הוציאה לאור שישה ספרי שירה ושני ספרי עיון: על הליריות של הנפש (מאגנס, 2008) ותהום שפה (מאגנס, 2013). כלת פרס אדלר לשירה (1992), פרס בהט לספרי עיון (2006), הפרס הבינלאומי ע"ש טסטין (2011), פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2012), פרס סצ'רדוטי מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2013), פרס אקו"ם לשירה ע"ש נתן אלתרמן (2013), פרס הפורום הבינלאומי לחינוך פסיכואנליטי (2017) ופרס היימן מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (2017)....

וידויי מסך של דנה אמיר עוסק רובו ככולו בשפה ובמבנים הייחודיים של מקרי קצה: שלושת הממדים של התופעה האובססיבית, הכפילות הממאירה של סצנת גילוי העריות, האפיונים הייחודיים של שפת המעוול, היחס בין מגדריות אקטואלית למגדריות פנטזמטית. בצד אלו ישנם פרקים העוסקים במעין מטא-התבוננות בחשיבה ובכתיבה הפסיכואנליטית עצמה. הפרקים השונים משלבים קריאה מקרוב ביצירות ספרות לצד תיאורי טיפול מפורטים, תוך כדי ניסיון לאפיין מנגנונים של דיסוציאציה של עודפות לעומת מנגנונים של טרנספורמציה של עודפות, הן בתוך המבנים הנפשיים עצמם והן בתוך החשיבה התיאורטית על אודותיהם. "דנה אמיר מציבה חידוש ואתגר להגות הפסיכואנליטית בכך שהיא מפתחת ומרחיבה מקור נוסף ומשלים לתיאור העולם הפנימי: מבני עומק לשוניים ומנגנונים פואטיים אשר גם הם משקפים עקרונות נפשיים, "עובדות" וחוקים נסתרים שמניעים את הנפש. התבוננותה של אמיר מוסיפה זווית בין-תחומית ייחודית המעשירה את המאגר המושגי של התיאוריה הפסיכואנליטית ואת תובנותיה. השימוש הייחודי של אמיר באמצעים מוזיקליים ולשוניים מוביל את הקורא למחוזות חדשים שהתיאוריה הפסיכואנליטית טרם הגיעה אליהם". / ד"ר ענר גוברין, עורך הסדרה...

"והלאה" הוא טקסט בפרוזה לירית הסובב סביב פרידה. זהו מסע לפנים ולאחור בין פרגמנטים של ילדות ובגרות, בין מציאות חיצונית ופנימית, בין מה "שאין לו קצה" למה שקצהו כתוב מראש. זהו סיפור אהבת אם לילד, אהבה המוחה נגד חוקי המרחב והזמן אך גם מחוללת באמצעות המחאה הזו את המרחב והזמן, על מרקמם העשיר, מחדש. דנה אמיר היא פסיכולוגית־קלינית, פסיכואנליטיקאית־מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, פרופ' מן המניין וראש מסלול הדוקטורט הבין־תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, משוררת וסופרת. עורכת ראשית של "מארג" – כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה (מרכז פרויד – האוניברסיטה העברית) וראש הקתדרה לחינוך וחברה ע"ש רחל וחנן בר־נצר. הוציאה לאור שישה ספרי שירה, שלושה ממוארים בשירה ופרוזה וחמישה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית. זכתה בפרסים שונים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם 5 פרסים בינלאומיים על כתיבתה הפסיכואנליטית. ...

בִּקְצֵה הַיּוֹם דְּמָעוֹת תְּלוּיוֹתכְּתַפּוּחִים. גֶּשֶׁם רוֹחֵץ אֶת הָעוֹלָם,כָּבֵד כַּמֶּרְחָק שֶׁאֵלָיו הוֹלַכְתִּי אוֹתָךְבְּתוֹכִי. אִישׁ לֹא הֵקִיץ מֵעוֹלָםמִתּוֹךְ הַתַּרְדֵּמָה הַזֹּאת. זֶההַגֵּרוּשׁ הָאַחֲרוֹן. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ כֻּלָּהּ. מוֹצָא הדרכים, ספר השירה השביעי של דנה אמיר, נפתח במוות "גָּדוֹל כָּל כָּךְ" ונחתם "בַּמַּאֲמָץ לֹא לְהָפֵר אֶת נֵס הַחַיִּים". בתווך, על גבי הזמן ש"הוּא סוּג שֶׁל הִצְטַלְּקוּת", ספרה חוקר את שני מובניה של המילה מוצא: מוצא בבחינת מקור, ומוצא בבחינת נתיב מילוט. בלשון פיוטית מדודה ומדויקת, מתוך חשיבה עדינה על קִרבה ואובדן, על הורות ויתמות, על שֶׁבֶר וסליחה, על סימביוזה ומטמורפוזה, אמיר מזמינה את הקוראים והקוראות למסע פנימה, אל מקורות חורבן הבית – האישי,  האוניברסלי – אך גם למסע החוצה, אל אינספור דרכי ההיחלצות ממנו, ובמילים אחרות, אל האהבה: "הַמִּסְתּוֹרִין הַכָּמוּס בֵּינֵינוּ, / קֵפֶל בִּלְתִּי נִתְפָּס בַּאֲרִיג הָרֹךְ הָאֵינְסוֹפִי, / אֵין רֵאשִׁית שֶׁאֵינָהּ נִתֶּנֶת מֵחָדָשׁ בִּזְכוּתוֹ". דנה אמיר היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, פרופסור מן המניין וראש תוכנית הדוקטורט בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה. הוציאה לאור עד כה שישה ספרי שירה, ארבעה ממוארים, וחמישה ספרי עיון בעברית ובאנגלית. כלת פרס אדלר (1993), פרס בהט (2006), פרס היצירה לסופרים עבריים (2012) ופרס אקו"ם ע"ש נתן אלתרמן (2013). כתיבתה הפסיכואנליטית זיכתה אותה בחמישה פרסים בינלאומיים. ...

היפוך יוצרות מאוחר עומד בלב הממואר שתיים אוחזות, שקולו החד פעמי בוקע מתוך ההתחלפות הכמעט–סימולטנית של שתי נקודות מבט: זו של הילדה וזו של המבוגרת. עדותה המפוכחת עד אֵימה של הילדה, ספק שחקנית ספק צופה המגיחה מאחורי הקלעים, נצבעת שוב ושוב במבט של המספרת המבוגרת המקבלת מחדש את פניה של האם. בדיוקן רב–השכבות המזוקק המשורטט לפנינו, גחמה מתחלפת בהשתדלות, מחלה ברפואה, חולשה גלויה במתן בסתר, ואומניפוטנטיות בחוסר–אונים מכמיר לב; האם המשליכה היא בו–בזמן גם הילדה המושלכת, הנשענת על “גשר של ידיים קטנות, אחוזות זו בזו, מעל לתהום שהייתה פעורה תחתיה".בתנועה–שכנגד לכרוניקה של המילים והדברים, מבקשת דנה אמיר לראות בכתיבת ממואר לא רק ניסיון לשחזור ולהבנה מאוחרת, אלא מלאכה מודעת לעצמה של הכרה וסליחה. באופן זה הופך, בתוך מעשה הכתיבה, מה שהיא מכנה “הכובד שלה בתוכי" למחווה של חסד.זהו הכרך השלישי בפרקי הממואר שפרסמה עד כה דנה אמיר. קדמו לו קדיש על חשיכה ועל אור (אפיק, 2019) ואבני ריחיים (אפיק, 2021)....

ספרה החדש של דנה אמיר, גלות הגוף המדבר, מתחקה אחר היכולת של הנפש האנושית לאתר את נקודת המנוף שלה, ובאמצעות נקודת המנוף הזאת לחלץ את עצמה מלב התופת, כלומר לחרוג מאינספור הווריאציות של חוסר הישע: מעמדת המסופר לעבור לעמדת המספר, מעמדת התובע את עלבונו לעמדת מי שנכון להיסלח ולסלוח. נקודת המוצא של הספר תופסת את האדם כ"שָׁלֵם לִירִי", כלומר כמי שיש לו החופש והכוח להבנות מחדש את המציאות הפנימית והחיצונית, ובאופן הזה לשוב ולרומם את עצמו, בכוח עצמו, מכל תהום. "הגותה של דנה אמיר שואבת תמיד ממקורות השראה שונים כמו ספרות, שירה ומוסיקה. אוזנה רגישה במיוחד לשפה ולצליליה. ואכן, דלות הנפש הפצועה מתבטאת תמיד בשפה: שפת הגלות שהולכת ומצטמצמת, השפה הטפילית הניזונה ממרחבי השפה של האחר, השפה הריקה של האבל הקולקטיבי, ההזדהות הדביקה של הקול במצבים אוטיסטיים, שיבוש ההטיות של הילד המאומץ, שפת הנקמה ולעומתה שפת החרטה והסליחה. אם נאמץ את קו החשיבה של אמיר נוכל לומר שפסיכופתולוגיות רבות משתקפות בשפת הדובר ומצביעות על פגיעה ביצירתיות הלשונית. ברוח זו היא אכן ממיינת מטופלים הסובלים ממצבים נפשיים טראומתיים שונים לפי דפוס הפגיעה הלשונית. אנליטיקאי מנוסה הרגיש לניואנסים אלה יוכל להשתמש בשפה ככלי אבחון וטיפול ראשון במעלה". פרופ' ענר גוברין, עורך הסדרה   פרופ' דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית, סגן דיקן למחקר וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה; משוררת וסופרת. עורכת ראשית של "מארג" – כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה, וראש הקתדרה לחינוך וחברה באוניברסיטת חיפה. הוציאה לאור שישה ספרי שירה, שלושה ממוארים בשירה ופרוזה וארבעה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית: "על הליריות של הנפש", "תהום שפה", "להעיד על העדים" ו"וידויי מסך". זכתה בפרסים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם חמישה פרסים בינלאומיים על כתיבתה הפסיכואנליטית. *ספר זה רואה אור בסדרת נרקיסוס בעריכת פרופ' ענר גוברין...