הרשימה החמה, זלי תקרא בהמשך, רוצה לקרוא , ספרים שקראתי ב 2010, פברואר 2010, הייתי רוצה... מתישהו..., ספרים שאני רוצה לקרוא, רשימה, רשימת הקריאה העתידית שלי, רוצה לקרוא, ספרים מצויינים, משלוח 1, ספרות ישראלית, נשמעים מעניינים, מתכנן לקרוא ב5 שנים הקרובות, רשימת המשאלות - מקור, ספרים שאני רוצה לקרוא, 2011-2019, ספרות מתורגמת , אסלאם, מצעד הספרים של משרד החינוך (כיתות י'-י"ב), פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, לקריאה עתידית, א, בעמל רב יושגו, עם עובד, תומחר , ילדים 3-7, ילדים 8-12, ספרים שאני רוצה לקנות, רוצה לקרוא, ספרות מתורגמת, קראתי ואהבתי, הירוק היום ירוק מאוד, שמאל, פעמיים, בשמלה אדומה, ספרות מתורגמת, 2023, מקור תשפד, פרוזה, מעניין, “GO, DO EPIC”, שוקולד מנטה מסטיק, עוד ...

1.

חוצות זתוניא - ספריה לעם #614 מאת עודה בשאראת ביום אביבי אחד פונה קרוב משפחה אל המורה הצנוע ח'אלד אל-מוסלי ומעלה לפניו רעיון, סתם מחשבה ולא יותר: שמא ירוץ בבחירות כמועמד מטעם חמולתו למועצה המקומית. עד מהרה מוצא את עצמו אל-מוסלי מנהל מערכת בחירות לראשות המועצה, נעזר בחבר יועצים, ספק מניע ספק מונע בשרשרת של אירועים החושפת מתחים וקונפליקטים שונים בכפר: בקרב החמולה, בין המועמד לבין אשתו, עם בנות המשפחה הנשואות לבני משפחות אחרות, עם חמולת ראש המועצה הנוכחי, עם תנועת נשים המבקשת להשמיע את קולה בחיים הפוליטיים ועוד. בשולי מערכת הבחירות מתנהלות ומסתבכות פרשיות אישיות נוספות, מהן הרות גורל, ואט-אט מתברר מה מונח על כף המאזניים: האם תדע זתוניא להתנער מן המגבלות המעיקות של המסורת ולהיפתח אל עולם חדש של חירות, שוויון ושקיפות, ועם זאת להישאר נאמנה לעצמה ולמורשתה?   חוצות זתוניא - ספרו הראשון של עודה בשאראת, תושב יפיע - הוא רומן מרתק, אשר בנימה אירונית, אך גם באמפתיה ובחמימות, מאפשר לקורא העברי הצצה נדירה לחיי כפר ערבי בארץ....

2.

דוניא - ספריה לעם #770 מאת עודה בשאראת בעיירה ערבית בצפון הארץ נעלמת יום אחד אישה צעירה ושמה דוּניא. היעלמותה מטלטלת את העיירה, בני משפחתה, שכנים ומכרים מתגייסים לחיפושים אחריה, אך מלבד גילויים של רוח התנדבות אזרחית חדשה, המאמץ אינו מעלה דבר.  מכאן מתגלגל הסיפור אל קורותיהם של כמה מתושבי המקום מאז מלחמת 48', שאז גורשו מכפרם ולא הורשו לשוב אליו. מעט־מעט נפרשׂ לפנינו פסיפס מורכב של חיי שלושה דורות של ערבים במדינת ישראל: הם מתמודדים, כל אחד בדרכו, עם המצוקה הנפשית והכלכלית בעקבות אבדן הבית והרכוש, וממשיכים, כל אחד בדרכו, לחיות את חייהם, מקימים משפחות ונולדים להם ילדים.  הסיפור ממשיך ומתאר את החיים בימי הממשל הצבאי המדכא והמשחית, את הניסיונות לפעילות פוליטית לאומית ופרוגרסיבית, ובעיקר את חייהן האישיים של הדמויות, את חלומותיהן ושאיפותיהן, את חיפושיהן אחר אהבה, חופש, רווחה, השכלה.  גם כאן, כמו בספרו הקודם חוצות זתוניא (ספריה לעם, 2009), עודה בשאראת מתאר את העולם שברא באירוניה עוקצנית. הוא אינו חוסך את שבט הביקורת מהתנהלות רשויות המדינה ואינו נרתע מלגלוג גם על משוגותיהם של גיבוריו הערבים – תמיד במבט אנושי וחומל.  בדוניא (שם שפירושו "עולם") מציג בשאראת תמונה רחבת היקף ומגוונת של חיי הערבים במדינת ישראל, שכמותה טרם נראתה בעולם הספרות....

3.

תמאם מכחול המנוחה - ספריה לעם #815 מאת עודה בשאראת מודעת אבל שראה באקראי בעיתון מטלטלת את חייו של ג'וואד, גבר נצרתי קשיש, שפרש זה לא כבר מעבודתו רבת-השנים במשרד ממשלתי וניהל עדכה על מי מנוחות חיי זוגיות ומשפחה רבי־שנים לא פחות. הוא יוצא אל הלוויית תמאם מַכְּחוּל המנוחה ואינו שב לביתו אלא יוצא למסע של תהייה וחיפוש במקומות שונים בארץ, המעלה נשכחות ומזמן לו גם לא מעט הפתעות בנוגע לעבר. איך יוכל ג'וואד הנבוך להתמודד עם רגשותיו החדשים־ישנים, עם המידע הלא צפוי שהוא נחשף לו, עם דמויות חדשות המפציעות בחייו? האם במעשהו האימפולסיבי המנוגד לאופיו שרף את הגשרים עם סלמא אשתו? האם יוכל לשוב למסלול הבטוח והרגוע שהנחה את קיומו עד כה? או שמא ימצא את עצמו פונה דווקא עכשיו לכיוון אחר? אגב כך מזמין אותנו עודה בשאראת שוב, ברומן השלישי שלו הרואה אור בעברית בספרייה לעם, למבט מבפנים בחיי החברה הערבית במדינת ישראל בעשורים האחרונים. ...

4.

אל תגנבו לי את התור - איורים: בתיה קולטון מאת עודה בשאראת סוֹף סוֹף הִגִּיעַ הַתּוֹר שֶׁל חַלַא. הִיא הִתְכַּוְּנָה לְהַגִּיד לַמּוֹכֵר מָה הִיא צְרִיכָה, אֲבָל אָז רָאֲתָה אֶת בֶּן דּוֹדָהּ סַמִיר הָאַנְטִיפַּת עוֹבֵר אֶת הַתּוֹר, וּבְלִי שֶׁאֲפִלּוּ יִסְתַּכֵּל לְעֶבְרָהּ מְבַקֵּשׁ בְּקוֹל רָם וּבָרוּר לֶחֶם וּמִיץ תַּפּוּזִים.   חַלַא רוֹצָה לַעֲזֹר בַּבַּיִת. יַחַד עִם הוֹרֶיהָ הִיא מַחְלִיטָה שֶׁתַּתְחִיל לִקְנוֹת בַּמַּכֹּלֶת. אֲבָל בַּמַּכֹּלֶת הִיא מְגַלָּה שֶׁכֻּלָּם גּוֹנְבִים לָהּ אֶת הַתּוֹר. חַלַא לֹא מוּכָנָה לִשְׁתֹּק. אֵיךְ הִיא תִּגְרֹם לַמְּבֻגָּרִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ?   אַל תִּגְנְבוּ לִי אֶת הַתּוֹר רוֹאֶה אוֹר בְּמִסְגֶּרֶת הַסִּדְרָה מַתְחִילִים לִקְרֹא. אֶפְשָׁר לְהַקְרִיא אוֹתוֹ, אוֹ לִקְרֹא אוֹתוֹ יַחַד, וְיַלְדֵי כִּתָּה א’ אוֹ ב’ אוּלַי יִרְצוּ לִקְרֹא אוֹתוֹ לְבַד.    עוֹדֶה בִּשַׁארַאת הוּא סוֹפֵר וּפּוּבְּלִיצִיסְט, תּוֹשַׁב כְּפַר יָפִיעַ. אַל תִּגְנְבוּ לִי אֶת הַתּוֹר הוּא סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים. בַּתְיָה קוֹלְטוֹן הִיא מְאַיֶּרֶת עֲטוּרַת פְּרָסִים, תּוֹשֶׁבֶת תֵּל אָבִיב.  ...