נויה שגיב

נויה שגיב

סופרת


1.
לְעוֹמֶר יֵשׁ אֹהֶל קִרְקָס בַּחֶדֶר, עִם לֻלְיָנִים וְלֵצָנִים וְהַכֹּל, וְהוּא לֹא מַרְשֶׁה לְאַף אֶחָד לְשַׂחֵק בַּקִּרְקָס שֶׁלּוֹ — בִּמְיֻחָד לֹא לְגַיְא, אָחִיו הַקָּטָן הַשּׁוֹבָב. אֲבָל גַּיְא רוֹצֶה כָּל כָּךְ, וְעוֹמֶר הָלַךְ לַחֲבֵרָה, וּמְשַׁעֲמֵם לוֹ לְבַד, וְ... אוֹי וַאֲבוֹי! מָה קָרָה לַקִּרְקָס? וּמָה יִקְרֶה כְּשֶׁעוֹמֶר יַחְזֹר הַבַּיְתָה? מִי הָרַס אֶת הַקִּרְקָס, מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת נוֹיָה שַׂגִּיב וְהַמְּאַיֵּר שַׁחַר קוֹבֶּר (יוֹצְרֵי בֹּקֶר טוֹב עוֹלָם, שֶׁתֻּרְגַּם לְרוּסִית וְלִסְפָרַדִּית), הוּא סִפּוּר עַל קִלְקוּל, עַל תִּקּוּן, וְעַל רְגָעִים כָּאֵלֶּה וַאֲחֵרִים בֵּין שְׁנֵי אַחִים אוֹהֲבִים. נוֹיָה שַׂגִּיב הִיא מַרְצָה לְמִקְרָא, יוֹצֶרֶת סִדְרַת הַתָּנָ"ךְ בְּקוֹמִיקְס, מַדְרִיכַת טִיּוּלִים וְאִמָּא שֶׁל עוֹמֶר וְגַיְא. שַׁחַר קוֹבֶּר הוּא מְאַיֵּר בֵּינְלְאֻמִּי וּמַרְצֶה לְאִיּוּר, וְאַבָּא שֶׁל יוּבַל וְיוֹנָתָן....

2.
בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, רֹאשׁ מֵצִיץ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה. עוֹמֶר מוֹשִׁיט יָדַיִם, פּוֹקֵחַ עֵינַיִם, וַיְהִי אוֹר. טוֹב? טוֹב! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם אֶחָד. בֹּקֶר טוֹב עוֹלָם, סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים שֶׁל נוֹיָה שַׂגִּיב, מְסַפֵּר אֶת סִפּוּר הַבְּרִיאָה הַגָּדוֹל שֶׁל בְּרֵאשִׁית יָד בְּיָד עִם סִפּוּרוֹ שֶׁל עוֹמֶר הַקָּטָן, שֶׁעוֹשֶׂה אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים בָּעוֹלָם. אֶל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַבְּרִיאָה שֶׁל עוֹמֶר מִתְלַוִּים אִמָּא שֶׁלּוֹ וְאָחִיו הַגָּדוֹל, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ עַל חשֶׁךְ וְאוֹר, עַל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּמְגַלִּים מֵחָדָשׁ מִבַּעַד לְעֵינָיו כַּמָּה יָפֶה הוּא הָעוֹלָם. נוֹיָה שַׂגִּיב הִיא מַרְצָה לְמִקְרָא, יוֹצֶרֶת סִדְרַת הַתָּנָ"ךְ בְּקוֹמִיקְס שֶׁל מטח, מַדְרִיכַת טִיּוּלִים וְאִמָּא שֶׁל עוֹמֶר וְגַיְא. שַׁחַר קוֹבֶּר הוּא מְאַיֵּר בֵּינְלְאֻמִּי וּמַרְצֶה לְאִיּוּר, וְאַבָּא שֶׁל יוּבַל וְיוֹנָתָן. ...

3.
בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, רֹאשׁ מֵצִיץ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.  עוֹמֶר מוֹשִׁיט יָדַיִם, פּוֹקֵחַ עֵינַיִם, וַיְהִי אוֹר. טוֹב? טוֹב! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם אֶחָד.   בֹּקֶר טוֹב עוֹלָם, סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים שֶׁל נוֹיָה שַׂגִּיב, מְסַפֵּר אֶת סִפּוּר הַבְּרִיאָה הַגָּדוֹל שֶׁל בְּרֵאשִׁית יָד בְּיָד עִם סִפּוּרוֹ שֶׁל עוֹמֶר הַקָּטָן, שֶׁעוֹשֶׂה אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים בָּעוֹלָם. אֶל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַבְּרִיאָה שֶׁל עוֹמֶר מִתְלַוִּים אִמָּא שֶׁלּוֹ וְאָחִיו הַגָּדוֹל, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ עַל חשֶׁךְ וְאוֹר, עַל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּמְגַלִּים מֵחָדָשׁ מִבַּעַד לְעֵינָיו כַּמָּה יָפֶה הוּא הָעוֹלָם.    נוֹיָה שַׂגִּיב הִיא מַרְצָה לְמִקְרָא, יוֹצֶרֶת סִדְרַת הַתָּנָ"ךְ בְּקוֹמִיקְס שֶׁל מטח, מַדְרִיכַת טִיּוּלִים וְאִמָּא שֶׁל עוֹמֶר וְגַיְא.  שַׁחַר קוֹבֶּר הוּא מְאַיֵּר בֵּינְלְאֻמִּי וּמַרְצֶה לְאִיּוּר, וְאַבָּא שֶׁל יוּבַל וְיוֹנָתָן....






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ