יום ראשון באוניברסיטה. אני מבוהלת עד עמקי נשמתי, אבל לא מגלה את זה לאף אחד, גם לא לעצמי.
תועה בין הבניינים. מטפסת חמש קומות, יורדת אחת, מציצה בחדרים - הנה זה: כיתת אנטומיה.
מלאה סטודנטים.
לכולם יש מראה שנה א' קלאסי שאומר אני כאן בטעות.
המרצה נכנסת, מתולתלת, אנרגטית, ברוכים ה... המשך לקרוא
51 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
אני לא משתמש בקלילות במונח כמו יצירת מופת. אבל לפעמים אין ברירה. היצירה הזו של ברונו שולץ מורכבת קודם כל ממשחק גאוני בשפה. שפה מפותלת, תזזיתית, מכשפת, שמתארת שיגעון במשפט אחד נהדר (שגעונו של האב מתואר בכישרון נדיר)וגם את משחק השמש על קירות החדר. אי אפשר לספר על מה הספר הזה כמו שא... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|