מדף הספרים של ריקי - הספרים שדירגה

"החברים של אלוהים" מגולל עשרים ושמונה סיפורים המבוססים על סיפורי המקרא. מקצתם מסופרים מחדש על ידי גיבורי התנ"ך, ורובם מסופרים על ידי אנשים פשוטים "שחיו" לצד" הגיבורים או שצורפו לתסריט, כמו עורך הדין במשפט שלמה והמתווך שבסיועו רכש אברהם את מערת המכפלה. כל המספרים מביאים את הסיפורים מנקודת ראותם ובשפה הייחודית להם, ובכך מעניקים לקור

בספר כבר לא שם, ליבי ירון, צעירה נשואה ובעלת משרה בחברת סטארט-אפ, נפגשת עם תמיר, חברה הקודם, שנטש אותה לפני 6 שנים קודם לכן ונעלם ללא הסבר. המפגש מטלטל את שגרת חייה כי היא כבר לא שם ומשבש את כל מה שידעה עד כה.

מהרגע בו פגש מבטו של רפאל ארמוזה בברק העיניים הכחולות של הנערה המסתורית, דבר לא חזר להיות כמו שהיה. אותו ברק שהכה ברפאל יפגע לאחר שנים בבנו גבריאל כשיפגוש את רוח‘ל, ולאחר מכן יפגע גם בלונה, בתו של גבריאל, כשתפגוש בדוד. את סיפורן של האהבות הבוערות, הרגשות והיצרים העזים, והמציאות הכואבת שעוברים כחוט השני בין ארבעה דורות במשפחת ארמוז

טטיאנה מֵטָאנובה גרה בדירה דחוסה, וחולקת בה חדר אחד עם אחותה, אחיה ושני הוריה, בתנאי הדוחק שמזמנת רוסיה של סטאלין. כן, לנינגרד של 1941 היא עיר שימיה המפוארים מאחוריה. אבל כשגרמניה של היטלר פולשת לעיר ומטילה עליה מצור, התנאים האלה רק הולכים ומחריפים, ואל הדוחק מצטרפים דלות בלתי נסבלת ורעב קשה. זהו הרקע לרומן מרגש וסוחף, שבמרכזו סיפ

רותם פלד יודעת שמגיעה לה עוד הרפתקה אחת. רגע לפני שהחיים שלה נכנסים למסלול מסודר, היא מחליטה לטוב לתאילנד, לחופים הנפלאים של קו-פנגן. שם, בבקתות הקש ומול הים המהפנט, היא פוגשת חבורת ישראלים שחיים- כמוה- את הרגע. היא פוגשת באי ישראלי כריזמטי שמטלטל את חייה, אלא שבמסיבת פול מון באי, כשירח מלא עולה ומאיר את החופים הלבנים, היא פוגשת גבר צ

בין סמטאותיה הססגוניות של איזמיר בשנות הארבעים, עיר נמל תוססת והומה, ובין חופה של הרצליה, "המושבה של חוזה המדינה", נפרשת סאגה משפחתית רומנטית ומרגשת על אהבה ונדרים שמתווים דרך לחיים שלמים. אורו סונסינו, ילדה קטנת קומה ומלאת תושייה ממשפחה קשת יום, תנוע בסערה בין שתי הערים הללו. קודם על פני הים האגאי באוניית עולים רעועה, ואז בזיכרונ

"אמא, תחייכי!" קורא נועם. הוא לא יודע שהמשפט הזה, הסתמי כל כך, צורב לי בבשר. אמש גנב את האפיקומן וקיבל מסבתא שושנה מצלמה. בליל של צלילים מתערבל לי באוזניים, שוזר בין הווה לעבר. מטקות. כדור. קרקושי הסכו"ם בחדר האוכל. גפילטע פיש עם כתר. הגדה. "עבדים היינו" ו"אחד מי יודע". ואחת – מי יֵדע? מוכרחים להיות שמח. וכמה בּוֹר. וכמה שתיקה. "לאן?" שואל ערן