מדף הספרים של נטוטו - הספרים שדירגה

הפעם לא נכנסנו למנהרה, ודי הרבה זמן לא ידענו איפה אנחנו נמצאים. ישבנו לנו על הספסל, שרון בכלל היתה לבושה בפיג'מה, ואז היתה רעידת אדמה ו... רגע, איפה אנחנו? אנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, פתאום היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. גילינו אנשים, שלא ידענו בכלל שהיו קימים. יהודים שלא נכנעו, צבא יהודי קטן שלא רק מ

הַפַּעַם רָצִינוּ לְהַזְמִין שְׁנֵי אוֹרְחִים מֵאַרְצוֹת־הַבְּרִית לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. אֲבָל, הַאִם הַמִּנְהָרָה תְּקַבֵּל אוֹתָם? הַאִם הִיא תִּקַּח אֶת כֻּלָּנוּ יַחַד לֶעָבָר?וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים.מִבַּעַד לַחַלּוֹן ר

אפילו לא נכנסתי למערה, רק שלחתי את שרון לבדוק מה קורה בה. ואז היינו שנינו בתוך מנהרת הזמן. פתאום התחברו ביחד הצימר בגליל, החלום המוזר שחלמתי, וגל אבק גדול שנשא אותי ואת שרון, והפגיש אותנו בהרים מול צפת. ואנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. היה מאוחר מאוד בלילה. היינו צריכים ל

מִי אֵלֶּה הַיְּלָדִים שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ? הַאִם הֵם גִּלּוּ אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן? לָמָּה הֵם לְבוּשִׁים כָּךְ? הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁדֶּרֶךְ מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן אֶפְשָׁר גַּם לְהַגִּיעַ מֵהֶעָבָר אֶל הַהֹוֶה? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַ

הַאִם לְגַלּוֹת לְהִילִי אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן אוֹ לֹא? אוּלַי נִתֵּן לַמִּנְהָרָה לְהַחְלִיט? הַאִם הַמִּנְהָרָה תּוֹבִיל אֶת הִילִי אֵלֶיהָ? הַאִם הַמִּנְהָרָה תַּחְשֹף אֶת סוֹדָהּ? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, שׁוֹכְבִים בְּתוֹךְ מְכוֹנִית בְּלִי אַזְעָקָה, בְּלִי חַלּוֹנוֹת חַשְׁמַלִּיִּים וּבְלִי ח

שרון ואני שקענו בבוץ. תחילה הרגלים, וכבר הברכים, והמותנים. לא הצלחנו להאחז בכלום. האם היתה רעידת - אדמה? האם המנהרה שלנו נהרסה? הייתי בין קני - סוף, ירח גדול השתקף במים, ושרון נעלמה לי. פיצוץ גדול החריד את הדממה, והגשר קרס. למה הרסו את הגשר? מי הרס את הגשר? איזה גשר הרסו? ולאן מובילים אותי קשור באלנקה? ושרון, איפה שרון? האם היא לא טבעה? כשנ

הַאִם מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן תְּקַבֵּל אֶת הָאוֹרַחַת שֶׁהֵבֵאנוּ? נִכְנַסְנוּ, וְהִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת. אַחַר כָּךְ הִתְכּוֹפַפְנוּ, וְהִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת. וְאָז הִתְחַלְנוּ לִזְחוֹל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, מו

נכנסנו למערה, רק כדי לבדוק אם רשומות בה כתובות שקודם לא הבחנו בהן, ולפתע היינו בתקופה אחרת. רגע, כאילו היינו כבר בתקופה הזאת, אבל הכל שונה כל כך... ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל, היינו פתאום באירועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. היינו בתקופת ההעפלה, אבל איפה הים? ואיך הפכנו להיות מואיז ואלגרה? ולמה הילדים שאתנו מ

שָׁרוֹן בִּקְּשָׁה לִפְגּוֹשׁ אֶת סַבָּא רַבָּא רַבָּא שֶׁלָּהּ. הִיא הֵבִיאָה אִתָּהּ תְּמוּנָה שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ בְּעֶזְרָתָהּ אֶת מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן. אֲבָל לְמִנְהֶרֶת–הַזְּמַן יֵשׁ רַעֲיוֹנוֹת מִשֶּׁלָּהּ... וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, חָזַרְנוּ ל

מי הילדים שמזיזים את השיח מעל מנהרת הזמן?באיזו זכות הם חודרים פנימה?האם הם יגיעו אתנו לעבר?והנה אנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון ניד והכל, היינו לפתח בימים שבהם להדליק גפרור נחשב לנס משמים.פרעה ישב על כס המלכות שלו. היה לו פה קצת עקום, כי הוא חייך חיוך מזלזל כזה. "כן," אמר פרעה, "מה אתם רוצים?" משה נשם נשימה עמוקה ופזל אל אהרון. "כה אמ

בחוץ היה משעמם, והיתה הפסקת חשמל. שום דבר לא עבד. רק בגלל השעמום נכנסנו למנהרת הזמן. "מענין מה עשו האנשים לפני שהיה חשמל," אמרתי לשרון, "איך הם הסתדרו?" ואנחנו, ילדים של היום, עם מיקרוגל, אינטרנט וטלפון סלולרי... הלכנו לגלות איך זה להיות בלי חשמל. ישבנו בחדר האוכל של קיבוץ דגניה, והקשבנו למהנדס שתאר לחברי הקיבוץ איך הוא יקים של תחנת כוח ו

דורון החליט להגיע למנהרת הזמן שלנו בכחות עצמו.הוא הגיע מציד במחשב נשא שמתחבר לטלפון ניד, והתחיל להזיז שיחים ולחפש את פתח המרעה. ומנהרת הזמן דווקא שיתפה איתו פעולה. הגענו למדבר והכל מסביבנו היה שממה. שירת מכונית ומשאית עברה בה ובמכונית השחורה ישב איש עם שער לבן, אחר כך למדנו שכנו אותו " הזקן" .מי היה האיש הזה? מה הוא חפש בנגב? לאיזה אר

זחלנו וזחלנו וזחלנו, ולמנהרה כאלו לא היה סוף. ואז שמענו קולות והבנו שיש עוד אנשים במנהרה. עוד אנשים במנהרת - הזמן שלנו? מי הם? האם סוד המנהרה התגלה? אחר כך הבנו שיש בכלל שתי מנהרות, שהאנשים חפרו אותן מטר אחרי מטר בידיהם. ואז התברר שאנחנו בעצומה של בריחה מבית - כלא. למה אנחנו בבית - כלא? למה הבורחים מתפלאים שאנחנו לבנים? איפה אנ

הפעם המנהרה באמת הפתיעה. הפעם כאילו היו למנהרה רצונות משלה. הפעם היינו במנהרת - הזמן בכלל בלי להכנס למנהרה! אבל מה יש בסל שאנחנו מעבירים? למי אנחנו מעבירים אותו? מי הם השנים בבגדים האדומים הנמצאים בבית הסוהר בירושלים? למה חבריהם מעבירים להם את הסל הזה? ולמה הם עומדים שם באמצע התא שלהם, ומתחבקים?

נכנסנו למערה שלנו, מחשפים זמן אחר. דוקא רצינו להיות בתקופת התנ"ך, במלחמת דוד וגלית. והנה היינו בזמן אחר. בעצם במלחמת דוד וגלית מסוג אחר, מתקופה שאינה תקופת התנ"ך. והנה אנחנו משתתפים בפעולותיה של פלוגת האש של "הידיד" - צ'רלס אורד וינגייט. והנה אנחנו מצטרפים לאנשים אמיצים, שלא רק מגינים, אלא גם יוצאים לפעולות התקפה יזומות. והנה אנחנו בע

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אבל מתי? ואיזו התרגשות גרמנו לאנשים שפגשנו! ואנחנו, ילדים מארץ - ישראל, עם מחשב והכל, כאילו חזרנו בזמן לתקופת בני ישראל במדבר. והנה אנחנו עדים לעליה הגדולה לארץ - ישראל. משפחות משפחות נוטשות הכל, מוכרות את כל רכושן, הורים נפרדים מילדיהם, בעלים מנשותיהם, והם הולכים והולכים - והי

נכנסנו למערה, בכלל לא התכונו, ולפתע היינו בתוך מנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר, והאנשים הרגישו מיד שאנחנו לא מדברים כמוהם, לא לבושים כמוהם. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל, היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים . מצאנו במערה יומן שכתוב בעברית. הבנו את המלים, אבל לא הבנו כלום. היומן הזה הוביל אותנו כמו

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. לאן אנחנו נוסעים? באיזו שנה אנחנו? והנה אנחנו במשאית, מטלטלים בדרך. והנה אנחנו במי הים הסוערים, מתערבבים ע