יצאתי לדרך ובכלל לא ידעתי לאן אני נוסע או ממי בדיוק אני בורח. זה היה קצת אחרי שבאתי לאמריקה, כי בישראל כולם רק רצו למצוא בתוכי את רונן.
קוראים לי אדם רוטשילד.
נולדתי בגוף של רונן לפני שבעה חודשים, שלוש שנים אחרי שהוא מת במקום שקוראים לו אינתיפאדה.
פרופסור דלפי השלישי אומר שזה המזל שלי, שנולדתי ככה - בגוף של מבוגר, כי בגלל זה אף אחד כ
זה יכול להיות סבא או סבתא, או מורה, או חבר לעבודה. מישהו מבוגר יותר, חכם וסבלני, שהבין אתכם כשהייתם צעירים וחיפשתם את דרככם, עזר לכם לראות את העולם כמקום עמוק ומורכב יותר, והעניק לכם עצה טובה שעזרה לכם לפלס את הדרך בתוכו.
אצל מיץ' אלבום, האדם הזה היה מורי שוורץ, הפרופסור שלימד אותו במכללה לפני קרוב לעשרים שנה. אולי גם אתם, כמו מיץ', אי
"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?"
"אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי.
ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת.
לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה
לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף".
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי ח