מדף הספרים של ג'ני - הספרים שדירגה

"הכל התחיל ביום חורף אחד, בפעולת אחר - הצהרים, כשהעלה אריאל המדריך בפנינו את נושא השילומים מגרמניה.." סיפרה השני של גילה אלמגור, מחברת "הקיץ של אביה", מביא את סיפורם של בני נוער, ניצולי שואה, בחיים בפנימיה, בישראל, השנות ה - 50, בצוותא עם בני גילם, ילידי הארץ. מערכת היחסים הבעייתית בין אלה "מכאן" לאלה "משם". ההתמודדות הקשה של כל אחד מהם עם הכ

יש ילדים שכותבים יומנים סודיים ולא מראים אותם לאף אדם, אפילו לא לחבריהם הטובים. אני, לעומתם, לא מסתירה את היומן שלי, ושמחה להראות אותו לכל הילדים במדינה, מפני שיש בו ספורים מהוי הכתה והשכונה: ילד חנפן ומורה קשוחה, פיקניק עם הבנים וסרט על המשפחה, מלכת הנימוסים וכלב שובב, מדורה של התבגרות וסכה של אהבה. כן, גם רגעים של אהבה מנצחים ביומ

מהדורה מחודשת ונוחה לקריאה. "אני שמח להציג בפניכם את מריאנה שבאה מארץ רחוקה, מעבר למסך הברזל. היא תלמד בכתתכם ואני מקווה שתעזרו לה להיקלט בכתתה החדשה ובארצה החדשה." מריאנה בת ה-12 הגיעה לארץ מברית המועצות עם אביה, כדי לחפש את אמא שלה שעלתה לארץ לבדה 9 שנים קודם לכן. הספר מחבר את קשיי הקליטה של מריאנה, ואת מסכת החיפושים שלה אחרי אמה.

דבר אחד היה ברור לימית: ליה הייתה הילדה הכי מעצבנת בעולם בעיקר מפני שרצתה למכור את אנגילו שלה. האוגר המסכן בכלל לא היה אשם בכך שהן, שהיו בעבר חברות הכי טובות, רבו. והכל התחיל בגלל קובי, שאיתו יצאה ימית. ימית הייתה מוכנה לוותר עליו לטובת חברתה ליה, אילולי זו הייתה מתנהגת אליה ברשעות. האם יש סיכוי שהחברות ישלימו?

קלאסיקה לגן ולבית הספר. סיפור משל עם מסר של קבלת הזולת וחיי שלום. אי אפשר לגדל ילדים בלי הספר הזה. סיפורה הקלאסי והמשעשע של לאה גולדברג על יחסי שכנות טובים ועל אהבת הבריות ממשיך לשמח דורות של ילדים. בְּעֵמֶק יָפֶה בֵּין כרמים וּשְׂדוֹת. עוֹמֵד מִגְדָּל בֵּן חֲמֵשׁ קוֹמוֹת . וּמִי גָּר בַּמִּגְדָּל? בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָ

אני? דוגמנית? מה פתאום? בכלל לא מעניין אותי להצטלם לסרט! יש לי חלומות אחרים, יש לי עיסוקים הרבה יותר מעניינים, יש לי שאיפות הרבה יותר חשובות... את כל הנימוקים האלה השמעתי ביום בו קיבלתי הזמנה לאודישן. הייתי בטוחה שאם אני לא רוצה ללכת אז אף אחד לא יכריח אותי להשתתף בפרסומת. אבל דפנה, אחותי הגדולה, שמעה את המילה "אודישן" ונדלקה והכריזה ש

פִּתְאוֹם הוֹפִיעוּ עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב גַּלֵּי יָם. אַחַר כָּךְ הוֹפִיעָה בּוֹ דְּמוּת בְּמַסֵּכָה. זֶה שׁוּב הָיָה הָאַבִּיר. הָאַבִּיר הַזֶּה שָׁלַח אוֹתִי וְאֶת תּוֹם לִמְשִׂימָה עוֹלָמִית בְּפֶּרוּ - לִמְצוֹא אֶת זֹהַר־הָאֵשׁ, מַגֶּדֶת הָעֲתִידוֹת הָאִינְדְיָאנִית. וּבְמָה הוּא צִיֵּד אוֹתָנוּ? בְּשַׁלַּט־מֹחַ וּ