מדף הספרים של מריומיס - הספרים שדירגה

ורנון האלידיי וקלייב לינלי, שני ידידים ותיקים, נפגשים בהלווייתה של מולי ליין המקסימה שהלכה לעולמה בלא עת. שניהם היו מאהביה בעבר, לפני שהגיעו אל העמדות המכובדות שהם תופסים היום: קלייב הוא מלחין מפורסם ומצליח, ורנון הוא עורכו של עיתון רב השפעה. מרגע הפגישה בהלווייה מתחילה להתגלגל במהירות פרשה מרתקת, רבת תהפוכות והפתעות, שמעורבים בה

שני קווי עלילה מתפתחים במקביל ברומן המסחרר הזה, פרי עטו של הרוקי מורקמי. האחד מתרחש בטוקיו בעתיד הקרוב , בעולם פלאות קשוח שבו המידע הוא הנכס המקנה עוצמה וזכויות. הקו השני מתרחש במפלט נטול הזמן של הלא מודע", "סוף העולם ".. תושביו אינם יודעים רוע ומוות, אך הם נטולי מהות אנושית . בהדרגה שני הקווים המקבילים מתחילים להתקרב ולהתמזג. המספר ה

השנה היא 1895 בעיר יפו. צאלח דג'אני, ילד כבן שתים-עשרה המתגורר עם אמו באחוזה רחבת ידיים בסמוך ליפו המוסלמית, סובל מחזיונות משונים על חורבן ואסון המתרגשים לבוא על בני עמו. אמו, עפיפה, אובדת עצות. המשרתת הזקנה אמינה, האריסים שטופי האמונות התפלות וחזותו הקודרת של בית המידות באחוזה אינם תורמים להחלמתו של הילד. אבל הכל משתנה כשאל חיי

בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק

טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע

טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1993, נמנית היום עם השורה הראשונה של הסופרים האמריקניים. על הרומאן 'חמדת', שזכה בפרס פוליצר היוקרתי לסיפורת (1988), כתבו שהוא "המעולה ביצירותיה של טוני מוריסון, שיותר מכל דבר אחר שכתבה מבליט את כישרונה הענק והכמעט-מפחיד"... "סיפור מהפנט, ברוטאלי בכוחו... קיראו אותו ותרעדו"... "מלא פלאים... ספר לשקוע בו, לק

אוקטובר 1978, בעוד שישה חודשים ירד המסך על שנות העשרים של המספר. עשר השנים האחרונות בחייו היו "שנים של כלום. אבל ממש כלום". מבחינתו, כל מה שהשיג הוא חסר ערך וכל הדברים שעשה - חסרי משמעות. הוא מתגורר בעיר שבה למעלה מעשרה מיליון איש ובכל הכרך הגדול הזה אין יותר משני אנשים שהוא יכול לצלצל אליהם. משרד הפרסום שלו מקרטע וגרושתו חיה עם חברו. של

"´תראה´, אני מנסה להתפלמס. ´שום תראה´, רוטן המזוקן ודורך את האקדח, ´או סיפור או כדור בראש´. אני מבין שאין ברירה. ´שני אנשים יושבים בחדר´, אני מתחיל, ´פתאום נשמעת דפיקה בדלת.´ המזוקן מזדקף. לרגע נדמה לי שהסיפור תפס אותו, אבל הוא לא. הוא מקשיב למשהו אחר. מישהו באמת דופק בדלת." פתאום דפיקה בדלת הוא קובץ הסיפורים החמישי של אתגר קרת.