"המעונה אינו חדל עוד להתפלא על כך שכל מה שהאדם מכנה אצל עצמו - כל איש לפי נטיות לבו - נפש, רוח, תודעה או זהות, הופך ללא - כלום כשמפרקי הכתף מתפקקים ומתפצחים. זה שהחיים הם דבר שביר, את האמת הנדושה הזאת ידע תמיד, ושאפשר ישים להם קץ "במחט קטנה אחת", כדברי שייקספיר. אבל שאת האדם החי אפשר להפוך עד כדי כד לבשר ולתיתו כך אט - אט טרף למוות בעודו ב
ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה.
התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף.
ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי
"ישאל כל אדם את עצמו כמה בני אדם אוהבים באמת ובתמים הכיר מעודו" מבקש אריך פרום מקוראיו, וממשיך וטוען כי רוב בני האדם חושבים על סוגיית האהבה לא מצד היכולת שלהם לאהוב אלא מצד היותם נאהבים.
הם יודעים שאהבה היא גורם מרכזי בחייו של האדם, אך אינם מעלים על דעתם שהיא מיומנות נרכשת שיש ללמוד אותה ולהתאמן בה.
באמנות האהבה טוען פרום כי האהבה
מה עושה את היהודי ליהודי?
על השאלה הזאת מבקשים הרב ארתור הרצברג ואהרן הירט-מנהיימר לענות בחיבור מיוחד זה. שני המלומדים האמריקנים-יהודים הבולטים האלה מתחקים אחר האופי היהודי המיוחד דרך נציגיו ההיסטוריים, מאברהם ושרה, האב והאם הארכיטיפים, ועד קפקא, פרויד והבמאי וודי אלן.
יהודים - דמותו של עם מסביר כיצד קמו ליהודים אישים דגולים וא
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
אווה מעולם לא רצתה באמת להיות אמא – ודאי לא אמא לבן שאינו ניתן להיאהב, אשר יומיים לפני יום הולדתו ה-16 מבצע טבח המוני בבית ספרו. שנתיים אחר כך היא מתמודדת בכנות נוקבת עם שלל נושאים - נישואים, קריירה, משפחה, הוֹרוּת - דרך חליפת מכתבים עם בעלה הנעדר, פרנקלין.
האם קווין נולד פסיכופת, או שמא גם היא אשמה במידה זו או אחרת בפשעיו? מה השתבש בדי