מדף הספרים של לואיזט - הספרים שדירגה

פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב

כשקריסה הייתה בת עשר, אבא שלה נעלם מחייה. עזב אותה, עזב את אמא שלה, עזב את הבית. עכשיו קריסה בת שלוש עשרה, אבל עדיין איננה יודעת יותר מאשר ידעה אז: איפה הוא? למה עזב? האם יחזור? בזיכרונה של קריסה נותרו רק תמונות וקולות, הערות שאבא העיר, נסיעותיו התכופות ושובו מדי פעם. היא כל כך מתגעגעת, אבל אמא אינה מספרת לה דבר על מה שהיה. אט אט הפכו ה

רק סירת הצלה אחת שרדה לאחר טביעתה של ספינת מטען יפנית בלב האוקיינוס השקט. על הסירה מצטופפים חמישה ניצולים: אורנג - אוטן, צבוע, זברה עם רגל שבורה, נמר בנגלי ענקי ושמו ריצ'רד פרקר, ופיי פאטל, נער הודי בן 16. הסירה הקטנה הזאת היא התפאורה העיקרית של הרומן המופלא הזה, שעוצמתו מסוגלת להצית בקורא אמונה באל, כפי שאומר אחד הגיבורים. ומה עוד