מדף הספרים של דוסי - הספרים שדירגה
בדממה מוחלטת,
הבנתי בחוש מה קרה.
כל הפרטים הסתדרו אצלי בבת אחת במקום.
משהו שאדוארד לא רצה שאדע.
משהו שג´ייקוב לא היה מסתיר ממני.
משהו שבגללו גם הקאלנים וגם אנשי- הזאב היו ביער, והקרבה ביניהם הייתה מסוכנת...
משהו שחיכיתי לו, איך שלא יהיה.
משהו שידעתי שיקרה שוב,
ולא משנה עד כמה רציתי שלא יקרה.
וזה לא ייגמר אף פעם, נכון?
סדרת "דמדומ
יום אחד, בהיותו ילד, כשאימו בכתה בעת התפילה בכנסייה שאל אותה למה היא בוכה: "...חשבתי שדמעותיה של אמי הגיעו ממקום אחר, מקום רחוק, מקום הנמצא בתוכה, שאליו לא נתנה לאף אחד מאיתנו, ילדיה, להגיע, ואפילו כילד הרגשתי שהיה מאחוריהם כאב".
באותה שיחה שאל אותה אודות מהותו של האלוהים-האם הוא שחור או לבן? האם הוא אוהב יותר אנשים שחורים או לבנים?
וה
אִיסַק ישבה מן הצד, במסדרון, מקופלת עדיין בתנוחת עובר, והביטה במתרחש אחוזת אֵימה. היא אמרה לעצמה שאין זה אלא חלום רע ושמחר בבוקר תתעורר ותגלה שכלום לא קרה: אמה תטגן לביבות לארוחת הבוקר, אביה יתקשר מלונדון הגדולה והכול יחזור להיות כשהיה. איסק בת השתים-עשרה גרה עם משפחתה בכפר אנגלי, שהחיים בו מתנהלים על מי מנוחות. כל אחד מבני הבית טרו
בבוקר מושלג ועוצר נשימה ביופיו יוצאות גרייס וג'ודית,
שתי בנות-עשרה ניו-יורקיות מפונקות, לרכוב על סוסיהן, פילגרים וגוליבר.
אף אחת מהן מתארת לעצמה איך יסתיים סוף השבוע הזה
שבו שהו בבתי-הקיט של משפחותיהן בצפון מדינת ניו-יורק.
"מִי... אַתֶּן?" שָׁאַל טוֹמִי בְּגִמְגּוּם.
"אֲנַחְנוּ אַפְלוּלִיּוֹת, בּוּר שֶׁכְּמוֹתְךָ," עָנְתָה לוֹ אַחַת מֵהֶן.
"אַתֶּן פֵיוֹת?" הִתְבַּלְבֵּל טוֹמִי, "שֵׁדוֹנִיּוֹת?"
"אֲנַחְנוּ אַפְלוּלִיּוֹת, כְּבָר אָמַרְתִּי," רָגְזָה הָאַפְלוּלִית, "לֹא פֵיוֹת וְלֹא שֵׁדוֹנִיּוֹת. אֲנַחְנוּ הַרְבֵּה פָּחוֹת תְּמִימוֹת מִפֵיוֹת וְה