מדף הספרים של Violator - הספרים שדירג
כולם אוהבים את אלכס פיירפקס. הוא אמין, ידידותי, עובד קשה. הוא גם פתי. פתי שיושב בחיבוק-ידייים בעוד עמיתו לעבודה, טיפוס חלקלק, הורס בזדון את הקריירה שלו בפרסום וגונב את חברתו ממש מתחת לחוטמו. אבל אלכס הוא פתי שלבסוף נמאס לו להגיד "כן אדוני" ו"תודה". נמאס לו להתרפס בפני בעלי השררה. נמאס לו להיות מנומס.
וכך, אלכס מחליט להיות אלכסנדר - הנו
כאשר וינסנט ואן גוך איבד עצמו לדעת בשנת 1890 והוא בן 37 שנה בלבד, הספיק להוציא מתחת ידיו יותר מ-800 ציורי שמן הנחשבים היום ליצירות מופת.
אך בחייו, חיי עוני מרוד, הצליח למכור תמונה אחת בלבד ואף זאת בזכות נדיבות לבו ועזרתו הבלתי פוסקת של אחיו תיאו.
את פרשת חייו של ואן גוך נוהגים לחלק לשתי תקופות: השנים שמ - 1873 ועד 1885 בהן נאבק על מנת לגלות א
מנקודת ראותו של ולדימיר קמינר, שנות השבעים והשמונים בברית המועצות היו עליזות מאין כמותן. אמנם המשטר עדיין תבע לעצמו את הזכות על סדר יומו של האזרח הקטן, אך בידיו של קמינר כל ניסיון התערבות כזה הפך הזדמנות להרפתקה משעשעת. בדרכו המקורית, רבת הדמיון והאנרכית התמודד קמינר עם השיטה ותוך כדי כך חשף נקודות התורפה של ברית המועצות המקרטעת
ארכיפלג גולג היא יצירת מפתח שאין לה אח ודוגמה ברוסיה או בכל ספרות לאומית אחרת.
יצירתו של סולז'ניצין נובעת מנסיונו האישי בכלא ובעבודת פרך, ומנסיונם של אלפים רבים מקורבנות הטרור של סטלין בבתי הסוהר ומחנות העבודה של הסובייטים.
התוצאה היא אפוס לאומי מזעזע ויחיד במינו המייצג את היסטוריית הדיכוי של התקופה ומהווה מסמך, המתאר את המערכת
בספרו החדש מספר אלכסנדר סולז'ניצין לקוראיו כיצד צמח רבדים־רבדים מנגנון המשטרה החשאית והפך במרוצת הזמן ל"מנגנון מחנך" – מאחורי כותלי הכלא ובתוך מחנות הריכוז, כמובן. תחילתו של ארכיפלג גולג באיי סולובקי בצפון הרחוק, במקום שהלילה נמשך חצי שנה – וגם השמש המאירה ביום אינה מסוגלת לפזר את החשֵכה שבה שרויה אוכלוסיית המחנות.
לצדם של גבר
"אנשי כדור הארץ, שימו לב בבקשה. כאן פרוסטטניק ווגון ילטץ מהמועצה הגאלקטית לתכנון העל - חלל. תוכניות הפיתוח לאזורי הספר של הגלקסיה מצריכות סלילת דרך אקספרס על - חללית, שתעבור דרך מערכת הכוכב שלכם. למרבה הצער, הפלנטה שלכם היא אחת מאלה שנועדו להריסה. התהליך יארך מעט פחות משתי דקות, במושגים הארציים שלכם. תודה". בלי פאניקה, בלי פאניקה. עבו