יומנו של איש תמהוני, יליד מושבה ותיקה בגליל, שבמרכזו פרשיות יחסים עגומות וקומיות כאחד, בינו ובין אמנית תל - אביבית, ובינו ובין אמו, אשה בעלת שרשים עמוקים בתרבות הארצישראלית. סיפור על בדידות ועל כמימה למגע אנושי בהוויה של ניגודי ערכים.
"בגיל ארבעים ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד-המוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו, שכבר עברו את שיאם והם מתנהלים עכשיו במידרון"... מאיר, מהנדס תל-אביבי באמצע שנותיו, לוקה בלחץ-דם גבוה. מחלתו, יחד עם מותה הבלתי-צפוי של אמו, מביאה אותו להכרה פתאומית שנעוריו אכן חלפו לבלי שוב, ושמהלך חייו פונה מעתה – לאיטו, אך ללא סט
ואני אומרת: "אם תנתק אני יתקשר אליך שוב".
ואמיר צועק:
"אז אני לא יענה לטלפון ואני ינתק את המזכירה!"
ואני עוצרת את הדמעות שלי ואומרת:
"אז אני יבוא אליך."
ואמיר צורח: "אז אני ייכנס מהמרפסת."
ואמיר צווח: "אז אני יעבור דירה ויעשה ניתוחים פלסטיים!"
ואני אומרת: "אני ימצא אותך בכל מקרה.
אני לא יוותר עליך כל כך בקלות".
פינג פונג חרדות הוא סי
בקובץ פיקניק עשרים וחמישה סיפורים. חלק מן הדמויות המופיעות בהם מתנהגות באיפוק לא-ישראלי ומשתדלות בכל מאודן לשמור על מרחק רגשי מזולתן. אחרות מובלות על ידי ההשתוקקות שלהן לאינטימיות ולמין, השתוקקות שלא נותנה להן מנוח. בקרב רבות ניכור מלנכולי הוא המצב הרגשי המוכר, וכשהוא נסדק, מבצבצת מתוכו תשוקה אלימה, אכזרית, רוויה כאב וכעס, אך גם ה