מדף הספרים של אחי - הספרים שדירג

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו עדים למלחמה על הקמת מדינת ישראל, והנה אנחנו מצויים ברגעים החש

"הַיי, מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן!´´ פָּנִיתִי אֶל הַמִּנְהָרָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, "מַה קּוֹרֶה? תַּסְכִּימִי לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה?" אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עוֹד לֹא נִסִּינוּ כְּדֵי לַחְזוֹר בַּזְּמַן. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפ

הכל התחיל בהתערבות, אם אצליח ללמוד פרטים על הפלמ"ח במהירות. ואני - למדתי בדרך הטובה ביותר האפשרית, פשוט...הייתי שם עם שרון, ויחד ראינו את הדברים במו עינינו. יכול להיות שמנהרת הזמן התבלבלה? יכול להיות שהגענו לתקופה מבולבלת? הגענו לתקופת הפלמ"ח, נכון, אבל - מה הצבא האוסטרלי עושה בארץ? ואם אנחנו בתקופת מלחמת העולם השניה, האם יכול להיות שה

נכנסנו למערה שלנו, מחשפים זמן אחר. דוקא רצינו להיות בתקופת התנ"ך, במלחמת דוד וגלית. והנה היינו בזמן אחר. בעצם במלחמת דוד וגלית מסוג אחר, מתקופה שאינה תקופת התנ"ך. והנה אנחנו משתתפים בפעולותיה של פלוגת האש של "הידיד" - צ'רלס אורד וינגייט. והנה אנחנו מצטרפים לאנשים אמיצים, שלא רק מגינים, אלא גם יוצאים לפעולות התקפה יזומות. והנה אנחנו בע

נכנסנו למערה, בכלל לא התכונו, ולפתע היינו בתוך מנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר, והאנשים הרגישו מיד שאנחנו לא מדברים כמוהם, לא לבושים כמוהם. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל, היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים . מצאנו במערה יומן שכתוב בעברית. הבנו את המלים, אבל לא הבנו כלום. היומן הזה הוביל אותנו כמו

בסך הכל רצינו להתחמק משלושת היו - יו והסרט המעצבן שלהם על החופשה באילת. בסך הכל רצינו לברוח מיונתן והסתתרנו במערה שלנו. וכבר היינו באמצע פיצוץ, בהר הנגב, רועדים מקור ולא יודעים באיזו תקופה אנחנו. מתי חפשו דרך להגיע לאילת? למה? מי אלה שמתחרים מי יגיע ראשון לשם? למה היה צריך לצייר דגל עם דיו על סדין? ואיפה כל המלונות והאטרקציות של אילת?

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אבל מתי? ואיזו התרגשות גרמנו לאנשים שפגשנו! ואנחנו, ילדים מארץ - ישראל, עם מחשב והכל, כאילו חזרנו בזמן לתקופת בני ישראל במדבר. והנה אנחנו עדים לעליה הגדולה לארץ - ישראל. משפחות משפחות נוטשות הכל, מוכרות את כל רכושן, הורים נפרדים מילדיהם, בעלים מנשותיהם, והם הולכים והולכים - והי

נכנסנו לצערה, והנה אנחנו במנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר.אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חוצנים, אפילו שהם לא הכירו את המילה הזאת. אני יודע שהם חשבו שברחנו מבית - משוגעים. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, וטלפון נייד והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. והנה אנחנו נמצאים בחיפוש הגדול בקבוץ יגור. הבריטים מחפשים נשק מוחבא, מכים את

איך משכנעים את מנהרת-הזמן להגיע לארוע שאנחנו רוצים? האם השיטה של עמית, להדביק פתקים על קירות המערה תעזור? האם נוכל לצאת למסע אל העבר, ולפגוש בדיוק את מי שאנחנו רוצים לפגוש? תארו לכם את הקטע: אני מטלפן לראש-הממשלה ואומר לו, 'אדוני ראש-הממשלה, מדבר דן שחורי משכונת רמות בירושלים ויש לי מידע בשבילך.' ואז ראש-הממשלה עונה 'כן דן, איזה מידע?' ו

זחלנו וזחלנו וזחלנו, ולמנהרה כאלו לא היה סוף. ואז שמענו קולות והבנו שיש עוד אנשים במנהרה. עוד אנשים במנהרת - הזמן שלנו? מי הם? האם סוד המנהרה התגלה? אחר כך הבנו שיש בכלל שתי מנהרות, שהאנשים חפרו אותן מטר אחרי מטר בידיהם. ואז התברר שאנחנו בעצומה של בריחה מבית - כלא. למה אנחנו בבית - כלא? למה הבורחים מתפלאים שאנחנו לבנים? איפה אנ

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. לאן אנחנו נוסעים? באיזו שנה אנחנו? והנה אנחנו במשאית, מטלטלים בדרך. והנה אנחנו במי הים הסוערים, מתערבבים ע

ביום של שביתת מורים, הלכנו למערה שלנו, רק להעביר את הזמן. לחקנו אתנו בתרמיל פנקס לרשימות, קולה, שקית `ביסלי` בטעם גריל וטלפון ניד. מרחוק שמענו צלצול פעמון. וכך, כשאנחנו הולכים אחרי קול הפעמון, הגענו לפתע אל נהרים שלחוף הירדן. היינו בתחנת-הכח, בימים אחרונים שלפני הכרזת המדינה, ולא ידענו מה יקרה למקום. היינו חייבים לספר מאין הגענו, אבל ה

תאמינו לי אם אספר לכם שנמאס לנו ממנהרת - הזמן? תאמינו לי אם החלטנו לגלות את הסוד שלה? הרגשנו שהחויות שאנחנו עוברים קשות מדי לילדים כמונו. אבל פעיות של עגל עצרו אותנו. העגל ממש בכה, מגעגועים לאמו שנעלמה. מי גנב את הפרה? לאן היא נלקחה? יצאנו לרדוף אחרי הגנבים, רכובים על סוסים, להחזיר לעגל הבוכה את אמו. הפעם הגענו לימים שאפילו שומרים יהוד

רק נפגשנו במערה, אפילו השתדלנו שלא להגיע לזמן אחר. פתאום היו צבעים ואורות, התקרה התחלפה בקירות, והקירות הסתחררו. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב וטלפון נייד, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. אבל למה המנהל מגלח את שערי? ומה פתאום הוא קוצץ את ציפרוניי?אז פשוט סרחתי ממנו, כמו טיל. "זה ינוש קורצ'ק", סיפרה לי שרון א"כ, "הוא רופא וכאן זה בית ה