מדף הספרים של yosi_elharar - הספרים שדירג

תולדות משפחת איכרים, מראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל, מסופרות בפי הנכד, שהתייתם מהוריו בגיל רך וגדל בבית סבו ובצל אישיותו. עולמו הוא עולם המיתוסים של ראשית ההתיישבות, תעלומות משפחתו, אגדות העמק וחיי הטבע שבתוכו גדל. את סיפורו הוא מספר באהבה ובגילוי לב. רומן מרתק ומקורי הכתוב ביד אמונה ובדמיון כובש.

“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה. מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו

יונתן, בנו של מזכיר הקיבוץ, מואס באשתו, בהוריו ובקיבוצו. חייו נדמים כחסרי תכלית, אשתו חדלה לעורר אותו מבחינה מינית, והוא מתכנן לברוח מן הקיבוץ. ואז מזדמן למקום עלם תמהוני, מעין משורר - חכם נודד המבקש אהבה, קשר ובית. ובכן, זה יוצא וזה נכנס. אלה הם חומרי הפתיחה לדרמה מורכבת המעלה סבך של יחסים בין - אישיים. סיפור המעשה של "מנוחה נכונה" מתרח

"למה כתבתי לך על הנשכחות האלה? לגרד צלקות עתיקות? לחטט לחינם בפצעינו? לפענח קופסה שחורה? להכאיב לך מחדש? לעורר את געגועיך? אולי גם זו תחבולה ללכוד אותך שוב ברשתי? אני מודה בכל ששת סעיפי האישום. אין לי נסיבות מקילות. לבד אולי מאחת: אני אהבתיך.." רומן המכתבים הידוע של עמוס עוז מנסה לפענח את פרשת נישואיהם האומללים של אילנה ואל

אהבה וחושך הם שניים מן הכוחות הפועלים בספרו זה של עמוס עוז, אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן משוכלל, מעשה ספרותי צרוף ומזוקק שנפרשים בו שורשי משפחתו של עוז, קורות ילדותו ונעוריו בירושלים ובקיבוץ חולדה, חייהם הטרגיים של הוריו, וכן תיאורים אפיים נרחבים של ירושלים, תל אביב וחיי הקיבוץ בשנות השלושים, הארבעים והחמישים. העולם הספרותי והעולם

בכפר מבודד, מנותק מן העולם, חיים התושבים באימה מפני הלילה ומפני היער שהכפר גובל בו. שכן לילה אחד, לפני שנים רבות, כשתושביו המבוגרים של הכפר עדיין היו הילדים, נעלמו ממנו כל בעלי-החיים ולא שבו להיראות עוד. עבור ילדי הכפר החיות אינן אלא שמועה, ספור בדים שחלק מהמבוגרים מספרים בלחש. דבר אינו ידוע על מאורעות אותו הלילה, להוציא העובדה שהאח

נחמן, נער בן ארבע - עשרה וחצי, תלמיד בישיבה חרדית לצעירים, גוזר על עצמו תענית - דיבור באמצע חודש אלול "לכל השבועיים שנותרו עד ליום הדין. הספר מתאר את השבועיים המיוסרים האלה בחיי הנער, בידודו הקשה מהחברה הישיבתית הצפופה, כמיהתו העזה להיטהרות הגוף והנפש וחיפוש אחר אלוהיו הפרטי. בצד חשבון נפש כולל של חייו וחרדה מתמדת מפני כל גילוי

עשרים שנה לאחר שעזב דב אלבוים את העולם החרדי, הוא חוזר אל עברו כדי לשוב ולבדוק את תקפותה של אותה החלטה גורלית ששינתה את חייו. לשם כך הוא מסתגר שנה תמימה, החל בצום יום הכיפורים ועד מוצאי יום הכיפורים בשנה שלאחריו, כדי לבדוק את אמונתו ודרכיו בתוך עולם המסורת היהודית, ומעלה תובנות חדשות על אורחות חייו כילד וכנער חרדי וכאדם חילוני בהוו

למה אתה כותב? ובשביל מי? מה בדיוק רצית לומר בספרך האחרון? האם אתה שואב את החומר לסיפורים שלך מהדמיון או מהחיים? המחבר כבר מכיר היטב את השאלות הללו, שוודאי יופנו אליו גם בערב הספרותי העומד להתחיל עוד מעט בבית-התרבות הישן. הוא גם יודע שאין לו אפילו קצה של תשובה פשוטה וישרה עבור קהל קוראיו שהתכנס כאן הערב. אבל כבר בדרכו לשם - כמו גם במהל

עולמה המקברי והגריטסקי של יחידת כלי - קודש צבאית, הנחשף לעינינו בכוח - תיאור עז ובראיה מעמיקה, הוא הרקע לפרשת יחסים מורכבת ורבת - תמורות בין רב צבאי שאפתני וגס - לב ובין נושא - כליו הרגיש והמופנם. יצירה אפית רחבת - יריעה, פרי - עטו של מחבר "נוצות", על תקופת הנביטה של ההוויה המשיחית בימים התמימים ומלאי התקוות של ה"אתחלתא דגאולה" שלפני