הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1878-1956) נחשב היום לאחד הסופרים החשובים והמעניינים ביותר בספרות המאה ה-20. עוד בחייו זכה להערצתם של סופרים ואנשי רוח כגון פרנץ קפקא, מקס ברוד, רוברט מוזיל, ולטר בנימין והרמן הסה, אולם כתיבתו הייחודית לא זכתה להגיע לקהל רחב, ויצירותיו נדחו פעמים רבות.
קובץ זה כולל מבחר סיפורים קצרים מתוך שלושים שנות יצירת
כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר.
מה"חיבור
שנות השישים, ימי המהפכה התרבותית בסין וצ'ן ג'ן – סטודנט צעיר מבייג'ינג - מתנדב לעבוד ביישוב נוודים נידח בערבות של מונגוליה הפנימית, שם הוא מגלה סינרגיה עתיקת יומין בין הנוודים, חיות משק הבית שלהם והזאבים המשוטטים במישורים. צ'ן ג'ן לומד על הקשר הרוחני העשיר הקיים בין היריבים הללו, ומה כל אחד מהם עשוי ללמוד מן האחר.
אבל כאשר חברי הרפ
רומן רחב-יריעה, המגולל את קורותיהם של ארבעה דורות לבית בודנברוק - משפחה של סוחרים עשירים ורמי יחס בגרמניה של המאה התשע-עשרה. פרשת שקיעתה האיטית של המשפחה נהפכת בידיו של תומאס מאן לפרשת שקיעתו של עולם שלם - גסיסתה של הנפש האירופית, שדווקא משעה שהגיעה אל פסגות העידון הרוחני איבדה את רצון החיים.
תרגומה של נילי מירסקי לספרו הנודע של א