“הוא שלף מכיסו סכין ארוכה וחדה, וחתך את כף ידו מעל לקדרה הקטנה. דם זרם אליה. "אני קורא לכם, אחדו כוחות, אחיי, עזרו לי למלא את חלקי, החלק האחרון בנבואה..."
במרכז יער מרוחק ממוקמת אחוזה ישנה ושלווה – האקדמיה לאמנות. אך השלווה באקדמיה לא נשמרת למשך זמן רב. חמישה מתלמידי שנה א' נחשפים לאירועים משונים – אורות מהבהבים, דלתות נטרקות וקול מס
לפני עידן ועידנים, בתקופה שכוחה זה מכבר, טלטל אירוע על-טבעי את העונות והפר את האיזון ביניהם. בארץ אשר בה נמשכים הקיצים שנים ארוכות, ואורך החורף כאורך חיי אדם, סערה מאיימת לפרוץ. הקור עומד לשוב, ובערבות הקפואות מצפון לווינטרפל, מעבר לחומה המגינה על הממלכה, כוחות זדוניים צוברים כוח. בדרום מאבד המלך את כוחו: יועצו הנאמן מת בנסיבות מסתו
תרגום חדש,כולל הקדמה מאת הסופרת
ואחרית דבר של ליאונרד פייקוף,מנהל עזבונה הספרותי.
"מעולם לא היתה בהיסטוריה תקופה שבה נדרש האדם להרהר, יותר מאשר היום, במה שהיה ראוי שיהיה." (מתוך ההקדמה)
כמעיין המתגבר, ספרה הידוע ביותר של הסופרת והפילוסופית האמריקנית איין ראנד, הוא סיפורו של האדריכל הווארד רורק, הדבק בנחישות בעקרונותיו ומסרב לה
“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה.
מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו