"נתראה!" המילה, הקול, הגישה.
מעולם לא שמעתי קודם לכן מישהו משתמש ב"נתראה" כדי להיפרד.
זה הדבר הראשון שאני זוכר ממנו, ואני יכול לשמוע את המילה עד היום. נתראה!
אני עוצם עיניים, אומר את המילה, ושוב אני באיטליה, לפני כל כך הרבה שנים, רואה אותו יוצא מהמונית, חולצה כחולה מתנפנפת שצווארונה פתוח לגמרי, משקפי שמש, כובע קש, עור בכל מקום.
אולי הכ
אִתי החיים משחֵק הרבה הוא סיפורן של שלוש נשים חזקות, וֶרה בת התשעים, בתה נינה, ונכדתה גילי. פרשה מרה ומושתקת מרעילה את חייהן, קורעת אותן זו מזו ושבה ומטיחה אותן זו בזו במשך עשרות שנים.
עד שאין להן ברירה, והן יוצאות – יחד עם רפאל, האוהב הנצחי של נינה, ואביה של גילי – למסע אל אי העונשין גוֹלי אוֹטוֹק, הנמצא מול חופי קרואטיה.
במקום הק
חשבתי לנסות לשוחח עם עצמי כמו דקארט שהטיל ספק בכול והתחיל את מחשבותיו מן הריק, כמו ביטל את כל הידע האנושי ההיסטורי והחל הכול מן ההתחלה, מתוך עצמו בלבד! ואז חשבתי שאין זה מספיק לשוחח עם עצמי. אני פשוט אשוחח עם עצמי כאילו הייתי ישיש מלא בחוכמה, ואני אהיה לשתי דמויות בתוכי כמו הייתי קרוב לסוף חיי וכבר ידעתי חוכמה רבה. הייתכן שאנו הסוהר
הלב שלפניכם גברי אך רגיש, והאיש המחזיק בו מעניק למועמדת שבחר מסע בלתי-נשכח בכל חלקיו וחדריו.
המועמדת לא חוסכת בשאלות – זוהי זכותה, כך הסביר לה המדריך.
אז מהי בעצם בגידה? ומהו קיטש?
ומה מאפיין את פחדיו ואת תשוקותיו של בעל הלב הזה?
והאם הגורל הוא דבר בר-שליטה?
את חלק מן התשובות לא יעניק המדריך – לעתים תענה על התשובה המועמדת או ה