על פי עדותו של טולסטוי עצמו, נולד הרעיון לכתיבת רומן על מלחמת 1812 במהלך העבודה על רומן מחיי הדקבריסטים שהעלה בדעתו עוד בשנת 1856. בתחילה נועד להיות "רומן משפחתי" . תוך כדי כתיבה עולה הרעיון על "פואימה", דהיינו, יצירה אפית גדולה בדומה ל"איליאדה" של הומרוס ו"פאוסט" של גתה. וכך נעשה ה"רומן" "אפופיאה היסטורית" שחוטי עלילתה מתארגנים מסביב שני מ
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
"שדים" הוא הרומאן האוטוביוגרפי והאישי ביותר של דוסטויבסקי. ביצירתו זו, שנתקבלה ברוסיה בדרך שונה מאוד משנתקבלה במערב אירופה, הגיע דוסטויבסקי לשיא הישגו האמנותי. ב- "שדים", דוסטויבסקי חודר לנפש הגיבורים - שותפים לתנועות השחרור המחתרתיות ולתאים של התנועות הרדיקליות, שהתרבו ברוסיה מאז שנות ה-70 של המאה ה-19. השקפת עולמו של סרגיי נצ`אייב (