מדף הספרים של שובבה אבל שווה - הספרים שדירגה

די קל להגיד לי שאני שווה, שאני מוצלחת, שאני יפה – אבל אני יודעת יפה מאוד שאלה רק דיבורים.אני לא אוהבת איך שאני נראית, ואני לא מרגישה חופשי עם בנים, ואני מרגישה לבד כשאני לא נמצאת עם נופר, החברה הכי טובה שלי. ונופר כמובן יפה, ומבוקשת ובטוחה בעצמה, ויחד עם זאת היא לא מפסיקה לרדת עלי, כך שבעצם אני מרגישה לבד גם כשאני איתה.ואני בכלל לא בטוח

חבורת כוח-המוח נקלעת הפעם לתעלומה מסוכנת. מישהו אכזרי במיוחד הורס הורס ומשחית את ציוד הספורט של בית הספר. מיהו המשחית? מדוע הוא עושה זאת? והאם יצליחו בני החבורה להתגבר עליו? על כל זאת ועוד תוכלו לקרא בספר מתח מרתק זה, המכיל הרפתקה, אהבה והרבה הומור. אחרי שפגשתם אותם ב"חבורת כוח-המוח ותעלומת הגנבות בכיתה" וב"חבורת כוח-המוח והבלגן

גיבורי הספר הם שישה נערים ונערות ועוד נערה מחוץ לחבורה המלוכדת, אשר כולם נשלחים בניגוד לרצונם ללימודי קיץ בפנימיית "מאור". תקופת השהייה שם היא חודש, וכל אחד מהם מעדיף את חופשת הקיץ על פניי הלימודים. במשך החודש יוצרים תומר, נועה, ענבל, איתי, קובי ושירן חברות עמוקה ועזה, במהלכה קורים להם דברים רבים.

כשאמא כרעה ללדת, היא היתה לבד. בכוחות עצמה הגיעה לבית - החולים. איש לא החזיק את ידה כשכאב לה, ואיש לא המתין במסדרון לדעת מה נולד. היא היתה לבד. כשיצאתי לאויר העולם בצריחה אדירה, אמרו לאמא: "מזל טוב! יש לך בת! תשמעי איזה קול יש לה! משקלה שני קילו ושבע מאות גרם. זה בהחלט לא רע!.." אחר כך שאלו: "יש לך כבר שם?" ואמא אמרה: "לא חשבתי על בת. יש לי שם לב

ילדים רבים חולמים להיות בלש פרטי ולפענח תעלומה בכוחות עצמם. חלומו של יותם, בנו של קצין - משטרה בכיר המתגורר בירושלים, התגשם. בעזרת ידידו המבוגר ממנו, ולאחר הרפתקאות רבות, הצליח יותם לפענח תעלומה של שוד בנק שהמשטרה לא הצליחה לפתרה. יותם מגלה כי להיות בלש פרטי זה עניין מותח מאד אבל לא תמיד נעים. גלילה רון - פדר, שחברה ספרי ילדים רבים וב

"אלכס כבר לא עולה חדש" הוא סיפור אמיתי על אלכס, עולה חדש בן 13. כשהיה אלכס בברית - המועצות, חלם שכל הבעיות יפתרו בישראל. הרי זו הארץ של היהודים, ולא יכול להיות שמשהו כאן אינו כשורה. אבל יחד עם נחיתת המטוס, נראה שגם התקוות נחתו. מה אוכלים בישראל? איך מתלבשים הצברים? ומה עושים כשאין עבודה, ואין רהיטים, והכי חשוב - אין חברים? כבר בהצחלה היה

רציתי להוכיח עצמאות, להראות שאני לא נגרר אחרי דין בכל דבר. רציתי להוכיח שאני גבר גבר כמו אבא שלי. אז בהתחלה לקחתי לו סיגריה אחת מחפיסת ה’קאמל’, ואחר כך כבר קניתי לי את הסיגריות בעצמי. אפילו היה לי חבר לעישון בסתר בגן הציבורי, ויחד היינו מסלסלים לנו עשן ומדברים על מה שהולך בשיכבה. אבל ככל שעישנתי יותר, פחדתי יותר שאהיה כמו אבא שלי. שי

הורים בדרך כלל גאים בילדיהם - לא כך הוריה של מטילדה. מרוב שהם עסוקים במכירת מכוניות מקולקלות, במשחקי בינגו ובצפייה בטלוויזיה, הם אינם שמים לב בכלל לילדה הקטנה שלהם. אבל מטילדה היא ילדה מיוחדת. בגיל חמש היא כבר קוראת ספרים של מבוגרים ועושה בראשה חשבון יותר טוב ממחשבון כיס. כשהיא הולכת לבית - הספר, "אחוזת רסקותם", מתברר לה שיש מבוגרים

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו עדים למלחמה על הקמת מדינת ישראל, והנה אנחנו מצויים ברגעים החש

"אפילו היום, למרות שכבר עברו כמעט שלוש שנים מאז, קרן עדיין חולמת לפעמים על השבוע שבו השאירו את ורד, החברה הכי טובה שלה, אצלה בבית, ולא אמרו מתי יבואו לקחת אותה. ואחר כך באו ולקחו אותה ולא אמרו מתי מחזירים אותה..." ספר חדש של יהונתן גפן, מחבר "הכבש השישה עשר", "גן החלומות האבודים", "הכוכבים הם הילדים של הירח", "שירים שענת אוהבת במיוחד", "שירי

אני ילד סקרן עם המון דמיון והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות מש חלק מהן.