מדף הספרים של ורד - הספרים שדירגה
פריז, יולי 1942: שרה בת העשר ומשפחתה נעצרים על ידי הנאצים באקציה של "וֶל־ד´איב". לפני שהמשטרה לוקחת אותם, שרה נועלת את אחיה הקטן, מישל, במסתור החביב עליהם, הארון שבחדרם. היא שומרת על המפתח במחשבה שתחזור בתוך שעות ספורות.
פריז, מאי 2002: לקראת מלוא שישים שנה לוול־ד´איב מתבקשת ג´וליה ג´רמונד, עיתונאית אמריקאית, לכתוב על היום השחור הזה בעב
"ורד הוא ורד הוא ורד."
שפת הפרחים הוויקטוריאנית שימשה להעברת מסרים רומנטיים: יערה למסירוּת, אסתֵר לסבלנות, ורדים אדומים לאהבה. אך את ויקטוריה ג'ונס היא שימשה בעיקר לביטוי תחושות כמו יגון, אי־אמון ובדידות. אחרי שבילתה את ילדותה המצולקת בבתי אוֹמנה, היא אינה מסוגלת להתקרב לאיש, והקשר היחיד שלה עם העולם הוא דרך פרחים ומשמעויותיהם.
ב
כשפיסקה קצרה בעיתון חושפת טרגדיה בת כמה עשורים, רב הקוראים מביטים בה בחטף ומדפדפים הלאה. אבל שלוש נשים שאינן מכירות האחת את השניה, אינן מסוגלות להתעלם מהידיעה הקצרה.
בשביל אישה אחת, זוהי תזכורת לדבר הנורא ביותר שקרה לה.
לאישה אחרת, זאת אזהרה שסודה האפל ביותר עומד לצאת אל האור.
ולשלישית, עיתונאית, זהו הרמז הראשון במרדף אחר גילו
כל חייה סירבה איזבל בת ה–93 לדבר על מה שחוותה בזמן הבליץ על לונדון. רק כעת, שבעים שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, היא משתפת סטודנטית אמריקאית להיסטוריה בסוד שלה: היא לא בת 93, ושמה הוא לא איזבל.
עם פרוץ המלחמה אמליין (אֶמי) דאונטרי בת החמש–עשרה חולמת להיות מעצבת שמלות כלה. כשהיא מתקבלת לעבודה ב"סלון פרימרוז" היא מרגישה שחלומותיה
מאז שמפולת השלגים הותירה אותה ללא הכרה, אלזה לא יכולה לחוש קור, רעב, פחד או כל תחושה אחרת.
אבל כבר זמן מה היא שומעת את המתרחש סביבה.
אחיו של טיבּו מאושפז במצב קשה לאחר תאונת דרכים שדרס בה למוות שתי ילדות. טיבו, המאוכזב מאחיו, מסרב להיכנס לחדרו ובאחד משיטוטיו בבית החולים נכנס בטעות לחדרה של אלזה ומוצא מפלט בנוכחותה השקטה.
בעלילה ה