מדף הספרים של אַוְרִירִית - הספרים שדירגה

אוריה אדם, רופא משפחה בן שלשים וחמש, מתקשה לעכל את הבשורה. עשרים וחמש שנה לאחר שנטשה אותו אמו ונעלמה, היא מודיעה לו שהיא חוזרת. הימים שלפני שובה מעמתים אותו עם המסקנה הקיומית של חייו הבוגרים: לבדו יחיה האדם. כולם לבדם. גם מי שיש לו אהבה, מקצוע וסבתא שנפשה קשורה בו. הילדות כשורש הלא מפוענח של החיים הבוגרים עומדת במרכז פרפרים בגשם. באיז

אנה מרכיבה את אחיה הקטן על אופניים. הילד נופל וראשו נחבט במזח. זו נקודת הפתיחה בספרה החדש של מירה מגן, ומאותו הרגע משתנה הכל: טעם הלחם, גובה השמים, צבע הים. בימים יגידו, אנה מתוארת בעוצמה וברגישות הטלטלה המתחוללת במשפחה בשל עריצותו של המקרה. התאונה, שרק השחפים היו עדים לה, מרסקת חלומות, מאיימת לפרום את הרקמה המשפחתית ובוראת אותה מחד

שני אירועים מטלטלים את חייה של מוריה, המתנהלים לכאורה על מי מנוחות. פגישה אקראית עם נגן רחוב והידרדרות במצבו הבריאותי של אביה מעמתות אותה עם שאלת הנאמנות לבעלה ולשני ילדיה וגורמות לה לתהות על מקומה של הילדות בחייה ועל קשריה המורכבים עם ארבע אחיותיה ואחיה, הנפש הקרובה אליה ביותר. בשפה פיוטית טווה מירה מגן רומן עשיר בתובנות, חכם