מדף הספרים של בדיוק בחצות - הספרים שדירגה

אוסף הסיפורים בספר הרצפה מתנדנדת יכול להיקרא גם כרומן: תיאור תולדותיה של אהבה מוחמצת, או תיעוד היסטוריה של זוגיות שהנטישה, הבגידה וחוסר ההבנה מובנים לתוכה כמו גידול ממאיר שלא ניתן להסירו. כלה צעירה שנוסעת יום אחרי חופתה לחנות עלובה בתחנה המרכזית כדי להשיב את ההינומה השכורה; אשה גרושה שמארגנת ארוחת ערב מפוארת לבעלה-לשעבר שהופקע

מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נ

באחת ההקדמות לספרו כתב קאמי: "המיתוס של סיזיפוס מנסה להשיב על בעיית האיבוד - לדעת כשם שהאדם המורד מחפש פתרונים לבעיית הרצח: וזה כן זה בלא להסתמך על ערכים נצחיים אשר נעלמו, אולי זמנית, או סולפו באירופה של ימינו - - - מותר ואף הכרח הוא לשאול: היש משמעות לחיים? לכן מותר להתיצב גלוי עיניים נוכח בעיית ההתאבדות. התשובה הבוקעת מבעד לפרדוכסי

רומן מופת של אחד מטובי מספריה של צרפת שהוכתר בפרס נובל. סיפור רב מתח על מגפה המשותללת בעיר אוראן ועושה שמות בהמוניה הנכנעים לגורלם ועל קומץ עקשנים העומדים על נפשם ומנסים להילחם בנגע. בתיאור המגפה, אשר ניתן לפרשה כביטוי אליגורי לפגעי החברה והתקופה, נרמז ה"אני מאמין" של סופר-לוחם, מאנשי המוסר הדגולים בדורנו.

העולם נגד הטרור? אנחנו מול אוסאמה בן - לאדן? כך לפחות נראים הדברים כשאנו מדליקים את הטלוויזיה - אלא שעל פי ז'אן בודריאר אין זה פשוט כל כך. התקשורת מצביעה על ממלא המקום בלבד, על הפיתיון, לא על האחראי האמיתי. הטרוריסט אינו האחר הרדיקלי, אלא בשר מבשרנו, בובת משחק שממלאת את התפקיד המדומיין של האויב מבחוץ. הטרור החדש אינו בהכרח איסלמי, או י

ז'אן בודריאר, פילוסוף, סוציולוג, סמיוטיקאי וחוקר תרבות צרפתי הוא ההוגה המזוהה ביותר עם המחשבה הפוסט-מודרנית. מבין כל כתביו, ספרו "סימולקרות וסימולציה" הוא הטקסט הפוסט-מודרני המובהק ביותר. זהו אחד מספרי ההגות המטלטלים של המחצית השנייה של המאה העשרים. עצמתו אינה טמונה בתיאוריה הסמיוטית עצמה אלא בתובנות המדהימות שבודריאר מגיע אליהן

קובץ סיפורים של המספרת והמשוררת נורית זרחי ובו עשרה סיפורים השונים זה מזה בתוכנם אך מאוחדים במהותם. זרחי כותבת בז'אנר מיוחד שהוא שילוב של פנטסיה בריאליזם פסיכולוגי. היא עוסקת בבעיית הזהות, ביחסי גבריות-נשיות, בתימות תנכיות ומיתולוגיות כפי שהן מתגלות מחדש בעולם המודרני, וביחסי קורא-מספר: "ואני חשה שהסיפור והמספר חד הם, כאותו ח

קרל רוסמן, נער בן שבע־עשרה, משולח מבית הוריו שבאירופה לאמריקה, ובארץ הזרה הוא מתנסה בנסיונות קשים במאבקו בכוחות עוינים ואלימים. ברדתו מן האונייה מתגלה לו דוד עשיר, סנטור, אך במהרה זונח אותו הדוד והוא נאלץ לפלס לעצמו דרך כנווד, כנער מעלית וכמשרת לזמרת–לשעבר קפריזית. בניגוד ליצירותיו האחרות של קפקא, מסתיים רומן זה בנימה של פיוס ותק

הופעת חמשת הסיפורים הכלולים בקובץ אינטימיות זיכתה את סארטד בפרס הרומן הפופולרי של 1940, וכך עשתה אותו לסופר מוכר ברבים. תפוצת הקובץ אף גדלה בשל הטענה כי לסופר נטייה לחריג, לאלים, לסנסציוני כי הוא "נטפל לצד המכוער שבחיים" עטיפותיהן של מהדורות כיס - פופולריות עוטרו באיורים נוטפי דם. היו מי שסיווגו את האסופה כ",כוללת סיפורים המשאירים את

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,