מדף הספרים של StationaryTraveller - הספרים שדירג

מה שהניע את צקורו טזאקי להימשך בחוזקה כזאת אל המוות היה ברור לגמרי. יום אחד נאמר לו פה אחד על ידי ארבעת חבריו, שאיתם היה בקשר חברות קרוב במשך זמן רב, שהם אינם רוצים לראות אותו עוד, ואינם רוצים עוד לשמוע ממנו. באופן מוחלט, פתאומי, ובלי שום מקום לפשרה. יתרה מזו, הוא לא הצליח להעלות בדעתו אפילו סיבה אחת מדוע היה עליו לקבל הודעה צורבת שכ

הנה עובדה קטנה. אתם תמותו. 1939 גרמניה הנאצית. המדינה עוצרת את נשימתה. המוות מעולם לא היה עסוק יותר. ליזל, ילדה בת תשע, חיה עם משפחה אומנת ברחוב הימל. הוריה נלקחו למחנה ריכוז. ליזל גונבת ספרים. זהו סיפורה והסיפור על דיירי הרחוב שלה כאשר הפצצות מתחילות ליפול. מעט מידע חשוב: מספרו של הספר זה הוא המוות. זהו סיפור קטן על: ילדה, אקו

"פעם היו מודדים את השעה לפי הקצב בו רגשות דוהים וזיכרונות נמוגים. זה הזמן, היו אומרים, מטפטף דרכנו הלאה, ולוקח את הרגע עמו." לפניכם מצוי אוגדן, אסופת סיפורים ייחודית העוסקת ברגש שאינו כלה, בעולם הפרטי שנוצר כשאדם אחר הופך בעל-משמעות, ובתחושת הבדידות המתלווה לאבדן אהוב לנחשולי הזמן. חלק מהסיפורים המופיעים בספר זה הם אך שורות קצרו