בספר זה עוסקת נורית זרחי באותם הנושאים שעסקה בהם בספריה הקודמים, אלא שהפעם היא בודקת אותם דרך הסיפור האישי, שלה ושל הארץ הזאת, שבה גדלה - קיבוץ, עיר, מושבה. זהו סיפור על ילדות ישראלית ועל ילדות בכלל; על התבגרות, על מאבק של צמיחה בתוך התנאים הנוקשים ששררו אז; וגם על מה שנשאר אחרי שעברו השנים האלה - שנות החמישים, השישים, השבעים. זרחי מתא
ילד הולך ביום קיץ לוהט באטלנטה, העיר שבה נולד ובה נולדו הוריו והוריהם. הוא עובר על פני בריכת שחייה ציבורית, משתוקק לקפוץ למים הקרים אבל אינו יכול – על שער הבריכה כתוב "הכניסה לשחורים אסורה". אם לבריכה אסור, אז אולי אכנס לפארק הציבורי להסתובב בקרוסלה ולהתנדנד בנדנדות החדשות, הוא חושב לעצמו. לא, אי אפשר. בכניסה לפארק כתוב "הכניסה ללבנ