בירושלים של סוף שנות החמישים נחלץ מומיק בן התשע, בנם היחיד של ניצולי שואה, לשחרר את הוריו מסיוטיהם. באומץ של מי שאין לו ברירה הוא נאבק לשחרר את ארץ שם מתוך שתיקותיהם, מרסיסי הזכרונות שלהם, מסיפורי ילדים שהוא מכיר, ומן המיתוסים הישראליים של השנים ההן. הוא נלחם למען הוריו, ועיקר מאבקו הוא בחיה הנאצית, זו שטרפה את חייהם, זו שיכולה לצאת
איש קם פתאום משולחן ארוחת-הערב שלו, נפרד מאשתו, אחרי שחמש שנים שתקו את "הלילה ההוא", ויוצא לדרך ל"שם", לחפש את בנו המת.
מיום ליום מתעצמת הליכתו העיקשת במעגלים סביב העיר ויוצרת מעין שדה מגנטי שפועל על העיר כולה. נסחפים אל ההלך אלה מאנשי העיר שאולי רק חיכו שיקום איש כמוהו, אשר בכוח המשאלה הגדולה שלו יעז לקרוא תיגר על הגבול שבין כאן לבין
גבר רואה אשה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל - אחד עם בן - זוגו וילדו, אבל הוא עומד על כך שהקשר יתקיים אך ורק באמצעות מילים כתובות. פנייתו, הנואשת - כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה (למה?). היא נע
מהרגע בו פגש מבטו של רפאל ארמוזה בברק העיניים הכחולות של הנערה המסתורית, דבר לא חזר להיות כמו שהיה. אותו ברק שהכה ברפאל יפגע לאחר שנים בבנו גבריאל כשיפגוש את רוח‘ל, ולאחר מכן יפגע גם בלונה, בתו של גבריאל, כשתפגוש בדוד.
את סיפורן של האהבות הבוערות, הרגשות והיצרים העזים, והמציאות הכואבת שעוברים כחוט השני בין ארבעה דורות במשפחת ארמוז
הנשיקה הראשונה בתנ"ך אינה נשיקה של אהבה. האהבה הראשונה בתנ"ך אינה אהבת זוג. השנאה הראשונה בתנ"ך היא שנאת גבר לאשתו. הצחוק הראשון בתנ"ך הוא גם הצחוק האחרון שבו.
בספר "ראשית" מתאר מאיר שלו כמה פעמים ראשונות בתנ"ך ואת מי שנבחרו להתנסות בהן: לחלום את החלום הראשון, לבכות את הבכי הראשון, להיות החכם הראשון, המלך, הנביא, המרגל הראשון.
זהו ספ
יוני בראל לא ציפה ליהנות מתקופת ההתמחות שלו בבית המשפט המחוזי. ואולם, ארבעה חודשים לפני הסיום הוא דווקא די מרוצה: השופטת רבקה גלזר, שאצלה הוא מתמחה, מעניקה לו עצמאות רבה בעבודה, הוא יוצא, מבלה וממצה עד תום את עובדת היותו רווק תל אביבי מבוקש.
יועצת השקעות יפהפייה (יותר מתשע בסולם של יוני) גורמת לו לחשוב שהוא מצא דרך לשפר את מצבו הכל
מאז ראה אור ב־1932 , נחשב עולם חדש מופלא לאחת מיצירות המופת העתידניות המשפיעות ביותר במאה העשרים .
כמו ספרו הנודע של ג ´ורג ´ אורוול , , 1984 הוא טבע מושגים
שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמילון החברתי־פוליטי .
עולם חדש מופלא הוא חזון סאטירי מאיים על עתיד "אוטופי ",שבו בני האדם מתרבים באופן גנטי ומעוקרים מרגשות באמצעות סמים במטרה לשרת באופן פס
מאפיית "כוכב הצפון" שבקייפ קוד עוברת מאם לבת במשפחת מֶק'קנה זה שלושה דורות. מאז שהיא זוכרת את עצמה, ריח הקינמון והחמאה ומלאכת הערבוב והאפייה סיפקו להופ מק'קנה־סמית מזור ועוגן, ייעוד ונחמה. אולם לאחר גירושיה, דומה שהקסם פג. הקשיים הכלכליים, תובענותה של בתה המרדנית והטיפול בסבתה האהובה חולת האלצהיימר מאיימים להכריע את הופ, ולראשונה
אני מהופנט לספרה החדש של צרויה שלו, "שארית החיים". היא יודעת להבין את נפשו של האדם ויודעת לספר. שמעון פרס, נשיא המדינה
צרויה שלו, בעיני, היא הטובה מבין כותביו של הז'אנר הזה, המשכנעת שבהם, והיחידה שמסוגלת להדביק קוראים – ובעיקר קוראות – לכורסה, ולגרום להם לא לעצום עין עד שיגמרו את הספר. שירה סתיו, הארץ ספרים
לקרוא את "שארית החיים" זה