חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.
הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו;
אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד;
אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה;
אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו.
"אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו
בלילה שבן ה-3 ל-4 ביולי, 1976, נע קומץ לוחמים של סיירת מטכ"ל,
רכוב על גבי מכונית מרצדס ושני ג‘יפי לנד-רובר, לעבר בית-הנתיבות
הישן של אנטבה, במטרה לשחרר יותר ממאה ישראלים, שהוחזקו
כבני-ערובה בידי טרוריסטים ערביים וגרמניים, שנעזרו על-ידי
חיילים אוגנדיים. מפקד הכוח המשחרר היה יוני — סא"ל יונתן נתניהו
— שנהרג בקרב שהתחולל בבית-הנתיבות.