החוויות הקשות שעבר רועי במהלך שירותו בדרום לבנון מעלות בו שאלות קיומיות ושולחות אותו, כמו צעירים ישראלים רבים, למסע בהודו. את התשובות הוא מוצא בבודהיזם הטיבטי – אמונה שאליה הוא מתוודע בזמן שהותו בקרב קהילת הפליטים הטיבטים בדהרמשאלה. במהלך לימודי הבודהיזם זונח רועי את הדרך הצבאית, בוחר לדבוק ברעיון החמלה הקוסמית ואף מוצא אהבה מק
אביו של ארתורו, תמהוני, מיזנטרופ ושונא נשים בפרט, ירש טירה וגם אינו צריך לעבוד לפרנסתו.
הוא שוהה רוב הזמן מחוץ לבית (האם באמת במסעות הרפתקה מיסתוריים?).
אמו של ארתורו מתה בלידתו.
ארתורו גדל כמעט לבדו, בכפר קטן שהוא אי, לא הרחק מנאפולי.
הוא מדמיין את אמו שלא הכיר וסוגד לאביו.
כשהוא בן 14, מביא אביו כלה (בת 16)- נערה פשוטה ונוצריה אדוקה
יער ערערים מכושף, מנזרים בודהיסטיים נטושים למחצה וחופיו אפופי הסוד של "האגם השמימי" שבמרומי במרכז ההימלאיה – אלה רק אחדות מן התחנות שאליהן מגיע גיבור אל מקום שהרוח הולך במסעו המסתורי שעומד הרומן.
לפני הימים הנוראים עוזב הגיבור, צדיק בני-ברקי שהתפרסם במופתיו כ"צנתר האלוקי", את עירו ואת חצרו ואת משפחתו ויוצא אל המקום שהראו לו בחלומ
אני לא מרבה לדבר על הימים ההם... אני לא יודע למה – עבדתי בקרקסים כמעט שבע שנים, ואם זה לא נושא טוב לשיחה, אני לא יודע מה כן.
למעשה אני יודע למה: מעולם לא בטחתי בעצמי... ידעתי עד כמה חשוב לשמור את הסוד שלה, ואכן שמרתי עליו – עד אחרית ימיה ומעבר להם.
במשך שבעים שנה לא סיפרתי לנפש חיה.
גם אם הוא לא מדבר עליהם, הזיכרונות עדיין שוכנים בראש