1. מחתרת 2118

הוא כיוון את אקדחו אל ראשי.
"איזה מצב ביש..." סיננתי באיטיות.
"משפט אחרון?" אמר אוסקר. הבנתי מה אני צריך לעשות באותו הרגע שסיים את המשפט.
"לך לעזאזל." אמרתי ולפתי את אקדחו ברגע שלחץ על ההדק, כך שכמה קליעים יצרו שקעים וסימנים על הקיר. נאבקתי בידו, בעטתי בו, אך הוא הכה את פניי באגרופו. דם חם ירד מפי, יחד עם שאריות שן שנשברה. אדרנלין מילא אותי,והפלתי את אוסקר בכל כוחי.לקחתי את האקדח, הוא היה כבד מאוד וההדק כאילו היה דבוק למקומו.
לחצתי בשתי אצבעות על ההדק, וקליע רותח מלווה בשאון נוראי פוצץ את ליבו של אוסקר. תחושת האדרנלין עזבה אותי, ונפלתי חסר כוחות על הרצפה. עיניי החלו להיעצם, הבטתי ימינה, על הקליע בכתף. הוא כאב יותר מאשר אי פעם. עמדתי להתעלף, ולפתע נשמעו קולות, קולות מרוחקים מאוד שקראו בשמי, מלווים בנקישות צעדים עמומות.
"הארי!" קרא קולו של וולף. הכתף שלי צרבה ושילחה כאב לכל אבריי גופי. ניסיתי להתרומם באמצעות היד השנייה שאחזה באקדח, אך ברגע שצידו השמאלי של גופי התרומם מעט, הרפיתי את היד. לא ידעתי מדוע; אולי מרוב כאב, אולי מתחושת העייפות שהרגשתי.
"הארי!" צעק וולף ופתח בבעיטה את הדלת, אך אני כבר התעלפתי.

נכתב לפני 13 שנים ו-2 חודשים