אביב

אביב

בן 23 מת




» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 6 שנים ו-5 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-4 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» ספרייה עירונית בת ים

» רשימת הסופרים של אביב


מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 3 שנים ו-4 חודשים
» האהבה בנינו (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
» השנים עברו (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-8 חודשים
» :-) (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» חבר נאמן (סיפור שכתבתי)
לפני 6 שנים ו-3 חודשים
» המון מעבר (סיפור שכתבתי)
לפני 6 שנים ו-5 חודשים
» בכיף :) (א כללי)
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים


אני עובר עכשיו ליד הדרך הקשה

מביט בגאווה על מה שכבר היה

את מה שכבר ניתן לא ניתן לשנות



כי אם פתאום אקום איך אדע

לאהוב ואיך אדע שאותי את עוד אוהבת

איך אדע שאותי את עוד זוכרת



אל תצטערי תמשיכי הלאה

אני אוהב אך לפעמים כדאי לוותר

האהבה בנינו לא החזיקה מעמד

אני רוצה ונזכר איך אהבנו בלילות

ואיך שבימים מיצינו את הכל

אך עכשיו זה מאוחר



יושב ומסתכל על השעות הקטנות ,

נזכר שוב באהבה במבטים , עכשיו הכל נגמר וכולם מדברים.

רוצה ומתגעגע רק אלייך , את חלק מזכרוני את חלק מחיי,

לעולם לא אוכל עוד בלעדייך.
נכתב לפני 3 שנים ו-4 חודשים
זוכר את היום שכ"כ התרגשנו
והיום הזה עד היום לא שכחנו
אז לכאן אנו באנו
ולאחרים גם סלחנו

פזמון :
קחי ת'זמן תחשבי גם על שנינו
איך הזמן מרחף מעלינו
השמיים פתוחים בשבילנו

השנים עברו והחיים השתנו
אני זוכר איך ביחד אהבנו
ולפעמים גם התרגשנו

הציפורים צייצו למענינו
אנשים חייכו לכבודינו
ובבוא היום כך נפרדנו .
נכתב לפני 5 שנים ו-6 חודשים
הכל התחיל בכך שיהונתן חברי הטוב בא אליי והציע ללכת לשחק כדורסל , בהתחלה קצת סירבתי , אך כשהוא אמר לי שסיגלית גם תהיה מיד הינהתי בחיוב . אך במעידה דרכתי על שרוכיו הפתוחים של יהונתן ושנינו נפלנו . נפילה כואבת אבל כאשר חשבתי על סיגלית מיד קמתי הרמתי את יהונתן ובתחושת הקלה סימסתי להילה :

היי , זה אורי . חשבתי עלייך היום . מה שלומך ?
בסדר . מה שלומך , מה חשבת עליי ?
לא משהו מיוחד האמת , כמה זמן לא ראיתי אותך ואיך שכבר הבנתי שבלי לראות את מי שאתה אוהב נהיה לך געגועים וכאשר הגעגועים האלה תוקפים אותך אתה כבר לא מי שאתה .

ופתאום קצת החשיך , הסתכלתי על הלבנה , ובדמיון שהיא מדברת שמעתי אותה אומרת . שוב הביתה אורי , כבר מאוחר , הוריך בטח דואגים . ואז חזרנו הביתה רק כשבדרך פגשנו את שון . שון קצת עיכב אותנו , אני לא כ"כ הכרתי את שון כמו שיהונתן הכיר אותו . אתם מכירים את הצד הזה שאתם הוכלים עם חבר וכאשר החבר פוגש חבר ואתם לא מכירים אותו אתם עומדים בצד ולא יודעים מה לעשות ? כן , זה בדיוק מה שקרה לי , ישבתי בצד וחיכיתי וחיכיתי ופתאום התקדמנו . כאשר הגעתי לביתי כאילו כושפתי לעוון של יצר הרע . הבטתי באבא , אבא הביט בי ואמר , איפה היית ? אתה מודע לכך שדאגנו לך ? רציתי לצעוק ולאמור , מי זה דאגנו ? אתה מדבר בגוף שלישי ביחיד , למה אתה אומר דאגנו ? איך הגעת למילה דאגנו , ואם " דאגנו " למה אתה לא נוקט בשמות ? אך אני מכיר את עצמי , אני מודע לחוסר הביטחון הזה , ושתקתי מילה אחת הוצאתי מפי והיא מצטער . אבא צעק ואמר אל תגיד לי מצטער . אבל אף פעם לא הבנתי למה אנשים לא רוצים לשמוע את המילה מצטער ? מה זה פוגע במוניטין שלהם ? זה פוגע בכבוד שלהם ? כל אחד עושה טעויות . טוב לאחר שהייתי נחוש , תכננתי את השבת שקרובה , ובפסגי מהלכים חשבתי על הפסוק " סוף מעשה במחשבה תחילה " . וחשבתי למה אבא לא מבין אותי אף פעם , איך זה שתמיד הוא רק צועק וצועק ולא שואל באמת אפילו איך היה ומה קרה ? תמיד רציתי לאמור לו זאת אך לא היה לי את האומץ . יהונתן חברי הטוב עזר לי , ומאז אבי משוכנע שבעזרת מלל העזר אני אקשיב לו יותר , ומאז כבר הבנתי . יהונתן הוא לא סתם חבר , יהונתן הוא " חבר נאמן " .
נכתב לפני 5 שנים ו-10 חודשים
נתתי לך את נשמתי
הבאתי לך את עולמי
ואת שיחקת שיחקת עם גורלי

מה עוד צריך לעשות כאן בשבילך ?
השארי ילדה אני פה מבקש
כותב לך פה שיר מתוך ייאוש

פזמון
*****
ברגשות לא משחק
אותך אני אוהב , הלב שלי זה לא משחק
כמו ילד שמחפש את החלום

תקשיבי לי ילדה אני קורא לך
הדמעות זולגות בלי הרף
שוכב לי במיטה ומעיניי דמעות יורדות

לפעמים גם פגעתי
אך תמיד גם ידעתי
איך להגיע אל ליבך.
נכתב לפני 6 שנים

כל החיים אני עסקתי
אחר הטוב אני חיפשתי
רואה אותך בחלומי נוצצת וזוהרת
ולבסוף כך אומרת
אותך אני אוהבת
אז למה נשמה , כשעם אחר הלכת
את ליבי שברת

כשכל סביבתי עליי משקרת
הלב שלי שבור לחצי
לא רק בגללך ,
יש המון מעבר
שחבר לי סיפר שעלייך מדברים
נראה לי שיהיה בסדר

פזמון :
כן , זהו פורקן הנעורים
שבעבר אני סבלתי
החיוך שלי נמחק היום
אך אני התחמקתי
אני , אני כבר מבולבל
אין לי כבר דמעות לבכות
אין לי חיוכים לשמוח
הכל מסביבי נראה מרוח
נכתב לפני 6 שנים ו-3 חודשים
זה התחיל באותו קיץ , 1987
דני בא אליי ושאל אותי
מה זה בשבילך המילה אהבה ?
תהיתי , עברו כמה שניות ,
הייתה שתיקה , לא היה מה לומר
לאחר נסיונות של שתיקה
פתאום פתחתי את פי , ועניתי ,
אהבה בשבילי ?
אהבה בשבילי זאת מילה עם 4 אותיות שהרבה יכולים להגיד אותה
אבל לא באמת גם להתכוון אלייה .
נדחף סהר ואמר ,
אלינור ?
נכון שיש אנשים שיכולים לומר ולא להתכוון
אבל העיקר הכוונה !
אין ספק , הוא עצבן אותי מאוד !
ועניתי , זה לא העיקר הכוונה
אם אתה לא באמת מתכוון לאותו משהו
עדיף שלא תגיד אותו
לא היה לי כבר ביטחון ,
עומר רצה לגשת לחן
אבל מסתבר שלא רק אני נתקעתי עם החוסר ביטחון
בזמנים האחרונים לא ידעתי מאיפה בא תמיד השקט הזה
תהיתי לעצמי , אולי זאת " השקט שלפני הסערה "
לא ישנתי לא נרדמתי , חשבתי רק על מה אני אעשה מחר עם עידן
שכל הזמן רק מסכסך . נמאס לי !
הרמתי טלפון לחברתי הטובה
מאיה !
- מאיה , מה שלומך ?
היי אלינור , התגעגעתי
- את לא מבינה מה קרה לי ,
מה קרה ? , שואלת בלחש
- אין לי עוד עודף ביטחון ,
נראה לי שנגמר לי כבר הכוח
עם כל הילדים האלה בבית הספר
שחושבים שהם הכי גיבורים .
נגמרו המילים ולא היה יותר מה לומר
אולי בסיטואציות הנכונות כנראה שזהו
רק " הרגשות של חלומות ."
נכתב לפני 6 שנים ו-4 חודשים
דף חדש אני פותח
את הלב לא שוכח
ברגשות לא משחק
באחרים יותר לא אפגע
וכשעצוב לי והדרך מפתה במכשולים
אין אני יודע מי איתי ומה איתי
כשדף חדש אני פותח , את הצרות אני שוכח
כשדמעות אני מוריד , את היד שמישהו יושיט
מסתכל על שילוב הדרכים רוצה לבחור בדרך הנכונה
כשמר לי , מחפש את המתוק .
כשטוב לי , מחפש את הרחוק .
כשהלב כאוב ואני בין זרעותייך
מחפש את ליטפותייך .
נכתב לפני 6 שנים ו-5 חודשים
הדרך מרובה במכשולים ,
הזהר לא להיתקל בנפתלים
תן לעצמך לפרוח
תאמר לעצמך לברוח
תן מעצמך לגעת
אל תצרח ואל תברח ממציאות נושכת
תאהב את עצמך
תצעק את שמך ותעיף חיוך (-:
שביל האושר מביט בך
בשביל להגיע אליו צריך לדעת באיזה שביל לפנות
כי אותו בשום חנות אי אפשר לקנות .
שביל האושר אותך רוצה .
תן מעצמך , תן לעצמך , תאהב את עצמך , תגיב לעצמך
גם אם השביל נראה ארוך
אל תדאג אולי גם זו לטובה .
נכתב לפני 6 שנים ו-5 חודשים
זה קרה אמש .
עודני קטן וצעיר
כאשר זרחה השמש
הבטתי בזריחה , כולי פריחה
מזכירה לי את העבר , הרחוק והמתוק
שאליו כל כך הייתי רוצה לחזור ולחבוק
לאהוב משהו שלא יודעים מתי הוא יחזור
אין זאת אהבה גדולה מזו
סקרנות ומתח , אכזבה ונטישה
רגשות שמלווים אותי בזכרונות וכאב .
מה יהיה ומי יהיה אין איש יודע
דף חדש אני פותח ואין אני מותח
ומה שיקרה יקרה .
נכתב לפני 6 שנים ו-5 חודשים
הקוראים:
  • לפני 3 שנים ו-4 חודשים אור בן 26 מחיפה
  • לפני 3 שנים ו-4 חודשים אלעד בן 42 מפתח תקווה
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים גל בת 25 מלהדם
  • לפני 5 שנים ו-7 חודשים יעל 93' בת 24 ממודיעין
  • לפני 5 שנים ו-8 חודשים א.מ בן 26 מתל אביב
  • לפני 6 שנים אנקה בת מקרית אתא
  • לפני 6 שנים ו-3 חודשים א בת 7 מאי שם
  • לפני 6 שנים ו-5 חודשים נוריקוסאן בת 56 מפתח תקווה
  • לפני 6 שנים ו-5 חודשים שיווה בת מחדרה
  • לפני 6 שנים ו-5 חודשים אנג'ל בת 19
  • לפני 6 שנים ו-5 חודשים Wholockian Wolf בת 22 מנהורה
  • לפני 6 שנים ו-5 חודשים אחת שיודעת... בת 19 מאפר איסט סייד
  • לפני 6 שנים ו-5 חודשים אייר :) בן 25 מראשון לציון
  • לפני 6 שנים ו-5 חודשים נטע בת 17 מהוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ