הקופסה
א
"תקשיבו לי חלאות, אוכלי חינם; 21 שנים הייתם נטל על התחנה; ההורים שילמו על האוכל שלכם ועל המיטה הפרחונית שלכם, עם הדובי המזוין שלכם...".
עשרת הבוגרים של מנהל התעופה בניס ישבו מול המדריך ושתקו. הקודם שפצה פה נשלח להקיף את הבסיס.
"אם זה היה תלוי בי אף אחד ממכם לא היה ניגש למבחן. עברתם את המבחנים שלכם בגלל סיבה אחת בלבד, יש לכם מושג מה לעזאזל הסיבה הזאת?"
"עמדנו ברף, סרן המפקד מאלווינס?"
"עדיף שתשתוק, איזה רף לכל הרוחות אתה מדבר? יש רף לפאקינג חלל? יש לו קצה? יש רף להתמודדות עם מצבים קיצונים? אם הם קיצונים מה לעזאזל זה אומר?"
הקבוצה הביטה עליו באלם.
"אתם זרגים ופותות חשמליים בחנות מין ברובע ז', יש לכם סוג כלשהו של קבל במוח? הם קיצוניים בגלל שאין אחריהם שום דבר חוץ ממוות, אז אתם חושבים שהבחינות שלכם יכולים להגיע לרף הזה? כשאידיוט לובש חליפת חמצן לבד, בלי ליווי, ולא פותח ת'שסתום ונחנק למוות, זה משהו שניתן למדוד ברף כלשהו? אז תקשיבו לי חבורת ליצניות וליצנים זה היה לי לכבוד מחורבן מאוד ללמד אתכם. להגיע עשרות שנות אור לכאן בשביל לגלות איזה רכיכות הפכתם בתשע ג'י. לאשתי עם ג'י אחד יש יותר כוח ושכל ממכם… עורכי דין שחררו אותה ממני אבל לכם אף עורך דין לא יעזור. עברתם את המבחנים מסיבה אחת, שאין לאף אחד ברירה, אלא להעביר אתכם...
"עכשיו, החיל האזורי העניק לכם את הרשות להסתובב בבסיס שלו ולהשתמש בספינה שלו ונראה לי שלא הבנתם שזה לא אומר שאתם צריכים להרגיש בבית ולהתחיל להתפשט בכל מקום ולהתנהג כמו ארנבים שהיו מופרדים חצי דקה... עכשיו בגלל שאני לא סומך עליכם שלא תתחילו להדביק כל דבר ולהפריח פה פרומונים מגעילים עד שנקבל אישור להמריא… אז כולם עוד עשר דקות על מסלול הריצה בבגדי ספורט, לא צמודים, לא מעוניין לראות גבעות או עמקים… אתם מגעילים אותי זוזו".
עשרת הבוגרים קמו ממקומותיהם ועשו את דרכם אל אולם השינה שם ניגשו למערום התיקים שלהם והוציאו משם את בגדי הספורט ועשו את דרכם אל המלתחה.
"בטוח שמשהו פה לא חוקי", אמרה נאווי וזרקה את בגדיה על הספסל.
"אם משהו פה לא חוקי תתקשרי לאמא שלך אולי היא תוכל לחלץ אותנו מכאן", אמר ג'וקי.
"אני מעדיפה משהו לא חוקי ולא להתקשר להורים שלי", אמרה מילי.
"מישהו עוקב אחרי זמנים?" שאל מייקל.
"חמש דקות", אמרה טום.
"אנחנו אסירים של הרצון שלנו להיות עצמאים", אמרה מילי.
"רואים לי משהו?" שאלה נאווי.
"לא רואים כלום", אמר ג'וקי. "ולי?"
"הממ… אני חושבת שלא הייתה לך בעיה", אמרה טום.
"שטוחה", אמר ג'וקי.
"מי שמדבר", אמרה טום.
עשרת הבוגרים עשו את דרכם למסלול הצנטריפוגלי.
סרן מאלווינס החליף את בגדיו לבגדי ספורט וזה היה מביך. עם מכנסי חאקי ברמודה, גרביים גבוהות, עדיין עם כובע רחב השוליים שלו, משרוקית על צווארו, הוא ללא ספק הוא היה שכפול של איזו המצאה בת מאתים שנים. וזה הטריד את מנוחתם. מילי הציעה לפתות אותו רק כדי לדעת האם הוא אמיתי.
מאלווינס, סיפרו השמועות, פחות או יותר גורש מבסיסו הקודם. השמועות אמרו שסטר לבוגר. השמועות אמרו שהיה משוגע ובניס, שרצו משהו חדש, הוא התאים להם בדיוק כמו שמשוגע מייצג משהו חדש - כיוון חשיבה חדש - מישהו, אהבו לומר, מחוץ לקופסה.
עד כה כל מבחני הבוגרים במנהל התעופה בניס היו דבר פורמלי. המדריכים היו בני ניס והיחסים בין המדריכים לבוגרים היה במקרה הטוב ידידותי מדי. הבעיה עם זה הייתה שניס התקשתה להמריא מבחינה תעשייתיית. כסף כידוע לא היה חסר בניס, היא הייתה המושבה העשירה ביותר בקוסמוס אחרי כדור הארץ, והיה לה הפוטנציאל להיות המושבה החשובה ביותר, בגלל המשאבים הטבעיים שלה ונוחות העבודות מחוץ לתחנה וכל זה, ובכל זאת, ניס דשדשה בתחתית הרשימה של התחנות המבוססות של מגזין קוסמוסייקל ריץ'. הסיבה הייתה נעוצה בזרוע האוויר: טייסים פנימיים של מסוקים ורחפות, טייסים חיצוניים של תובלה ונוסעים, כל תחומי האלקטרוניקה, החשמל, המכונאות והתחזוקה בכלל, כל תפעול ציוד ההצלה, תפעול ציוד הצניחה, האפסנאות, אבטחת האיכות, הארגון והמשאבים, כל ניהול איזורי התעשיה, בדיקות הסביבה, הידראוליקה חיצונית, בינוי, כנסים ואירועי יח"צ, הכל, הכל, הכל בזרוע האויר, היה גרוע עד מאוד. היה ברור לאלף אנשי העסקים, בעלי השליטה, היו"רים והמנכ"לים של החברות הגדולות, שהיו מושקעים במושבת ניס - שהכלכלה זקוקה לזרוע אוויר חזקה, אלא שבוגריה לא השיגו את המיומנויות והרצינות שדרשה זרוע האוויר, בשל איכות ההדרכה ומבחני הבוגרים. כך הגיע מאלווינס.
ג'ורג' פרנק מאלווינס היה יציר מערכת אנשים לבנים ושמנים. תבנית נוף בעלי הון שהכירו בעלי הון אחרים בכדור הארץ שהכירו את הוריו של מאלווינס. שמצאו לו ג'וב במקום זה שפוטר ממנו. לא שמאלוויס היה גרוע. להיפך. הוא היה מצוין. חוץ מעניין הסטירה שאולי בטר ואלי לא סטר לחניך עשר שנות אור מכאן.
האירוע שכל כך עיצבן את מלאווינס וגרם לו לפצוח באותו 'נאום התיעוב' - כפי שיקרה בעוד כמה שנים - היה קשור לכל האמור עד כה - לאווירה של מבחני הסיום הקודמים; לטקסים ולהתנהגויות הצפויות שכולם ציפו להם במבחנים הללו, ובמקרה הזה, טקס הסקס של הלילה הראשון.
האקט הרטוב של הלילה הראשון תחת ברזי המים הפושרים, סיפק חוויה חושית עליזה ומעודדת, נטולת דאגות ומעין פרידה גאה מפרק חיים קודם. עשרת הבוגרים התחלקו לזוגות, נאווי וג'וקי, טומי ומייקל ואלן ריטה, שהיו זוג ממקודם, מילי ורוסי התאומות התפצלו לספנסר וניל שלא היו עם בני זוג ונכנסו לתאי המקלחת והגשימו את הטקס. אלא שמאלווינס לא ראה את השורשים הנפשיים והפיזיים של הטקס, אלא התפרץ אל המקלחות באמצע הטקס, פתח את התאים בתנופה וצעק: "טינופות! צאו החוצה!" וחיכה מחוץ לדלת בזמן שהתלבשו. הבוגרים חלפו על פניו בראש מורכן וחזרו לחדרם המשותף. בליבם הם תיכננו כבר להמשיך את הטקס באולם השינה, אבל ליבם היה ספר פתוח לפני מאלווינס וזה ישב על הכיסא בפתח האולם, שם את כובעו על עיניו ונרדם.
כל זה היה בערב הקודם. הבוקר, אחרי הריצה הם ישבו ללמוד עד הצהרים, ובשעת הצהרים הקפיץ אותם מאלווינס באמצע הארוחה עם הבשורה שספינתם הגיעה ועמדה לרשותם. הם לקחו את הציוד ורצו בעקבותיו אל הספינה. הייתה זאת ספינת קצוצת אחוריים ועם חוד ארוך. ספינה מהירה, עם זאת כללית למדי. היא שמשה להובלת אנשים, סחורות, ויכולה הייתה, אם צריך, להיות מצוידת בפוטונים של 50 מ"מ. זאת הייתה ספינת אימונים, אמינה, עם ריח של גריז, בדיל מולחם, ובעיקר צחנה שטבועה בחריצים שבין מרכיביה. הם עמדו מול הספינה עם הציוד שלהם פרוש על הריצפה.
"יש לנו חודש טיסה עד טווין פלאפ", אמר מאלווינס בזמן שסקר את הציוד. אפשר היה לומר עליו הרבה דברים אבל אי אפשר היה לומר שלא היה מקצועי. הייתה לו טביעת עין מהירה לכל מה שהיה חסר, עקר, או מקולקל. "תשתדלו לשמור על הרוכסן והפה סגורים, אם אני אריח את ריח החרובים איפשהו בספינה אני נשבע לכם שאתם תעלו למשפט צבאי.
"עכשיו, מי פחות בטוח בהטסת הספינה ומעדיף להיות בתמיכה?"
"אני, סרן המפקד מאלווינס", אמר ניל.
"עוד מישהו?"
"אני, סרן המפקד מאלווינס", אמר ספנסר.
"מעולה. ניל אתה תהייה טייס ראשון, ספנסר אתה שני, עכשיו, אולי אתם יודעים ואולי אתם לא יודעים, אבל טיסה מחייבת הכנה, האם מישהו ממכם התכונן לטיסה הזאת?"
אף אחד לא ענה. הם למדו לשתוק.
"האם מישהו תהה איך נטוס? לאן טסים? מי יבדוק שיש את כל מה שצריך? אולי חשבתם שסרן המפקד מאלווינס עשה את זה, אולי הוא היה ער כל הלילה והסתובב עם כל מיני אחראים בבסיס, הכין את הכל והיה לחוץ מאוד כי הוא תמיד לחוץ וצעק על כל מיני טוראים מסכנים: 'החבר'ה שלי היו צריכים ספינה מוכנה אתמול, אני לא אסכים לזלזול הזה' - וקיבל את מה שהוא רצה? אתם בטח חושבים כעת, הוא ממש נערץ המאלווינס הזה, איך הוא לנו כמו אבא ואמא, כל מה שנותר לנו זה להכניס את הקוד, שאותו הוא בטח יודע, ולעוף מכאן. אז לא. יש כאן ספינה. אתם רואים אותה. כרגע היא שקולה פחות או יותר לאמצעי מניעה משומש. היא הייתה עד כמה שגיליתי חצי שנה בשטח אימונים. הייתם פעם עם חיילים וחיילות בשטח באימון של חצי שנה? מזווים ריקים זאת הבעיה הפחות גרועה. בואו נגיד ככה, הם מאוד בודדים החיילות והחיילים ולא הייתי ישן על אף מזרון אם לא הייתי שורף אותו קודם. לא לדבר על כל שאר הדברים ההיגייניים בספינה. פעם מצאו גופה של תאונת אימונים ששכחו אותה בתוך המקרר של המטבח. אבל באמת, וברצינות, מעניין כמה חבטות היא חטפה? מעניין כמה מהמערכות החשמליות תקינות? בדרך כלל חצי מהמערכות לא חוזרות תקינות. מכשירי קשר? בדרך כלל בתרגיל של חצי שנה אלה המכשירים שהולכים ראשונים. למה? כי לצבא אין כסף לבזבז על טירונים. בטח שפחות עליכם… יש לכם מזל שכמה אנשים מוכנים לממן לכם את המבחן הזה…
"אז, לסיכום, בואו תנסו להפעיל ריכוז או מאמץ מנטלי שנדרש כדי להתמקד ולהבין את המטלה שעומדת לפניכם בעקבות המידע שאני מתכוון להעביר לכם כעת.
"מרגע זה אתם אחראים למצבכם. אם תגיעו עוד חודש לטווין פלאפ או לא תגיעו, אם תשלימו את המשימות והבחנים והתמחויות בטווין פלאפ או לא - מרגע זה זה תלוי בכם. בזמן שאתם מעכלים את החדשות אני רוצה לספר לכם משהו כדי להעביר לכם את המסר שאני לא נגד סקס. בעלי הראשון, לפני אישתי השנייה, היה פעיל מאוד מהבחינה הזאת, והוא נהרג בהתרסקות המסוק שלו... ובהקשר הזה אני רוצה לספר לכם סיפור נחמד".
נראה שהתיקים שלהם הפסיקו לעניין את סרן מאלווינס וחשד התחיל להתגנב אליהם שהם הולכו שולל. שלא באמת הם עמדו לטוס. אבל תקווה עדיין פעפעה בהם. סרן מאלווינס הפך להיות יותר ויותר מנותק. עיניו הביטו אל סרן צעיר שחלף מולם.
"ב-'פרח לוטוס הזהב' מתואר דו שיח בין קיסר סין ואחת מפילגשיו. קיסר סין חש כי גופו נחלש, רוחו נכאה ואין לו חשק לבוא אל פילגשיו בין אם היו גברים או נשים. סאנו, פילגשו הנאמנה, נתנה לו את התשובה: אדוני!" צעק מאלווינס והקפיץ את ליבם, "אמרה הפילגש - מצבך נובע אך ורק בגלל המגע המיני בו אתה טועה. הרי ידוע לכל כי הנשים כובשות את הגברים כשם שהמים כובשים את האש. כדי לכבות את האש המכלה את בריאות הקיסר עליו לכבותה ביין השופע של האישה - ויין זה ישפע ויעניק מכוחו ליאנג הקיסרי. יש ללמוד את דרכי היין והיאנג, להכיר את דרך האהבה לכל משעוליה... אבל, אמר הקיסר, למדתי כי בכל משגל ומשגל, בכל פעם בו אני פולט את זרעי, כוחי תש. נכון, השיבה הפילגש, כי סוד היאנג הוא בכך שהוא כלה מן הגוף, ורק תרופה אחת לחסרונו - מגע עם היין. לכן, גבר הבא במגע עם היין, בלי לפלוט את כוח היאנג, יזכה לחיים ארוכים ובריאים. משגל ללא פליטה, ארוך ככל שיהיה, הוא סוד חיי הנצח".
מאלווינס הביט על הנוכחים. הוא כמו תהה בינו לבינו האם מסר את כל שהיה אמור למסור.
"אני מספר לכם את זה", הוסיף לבסוף, "כי אתם מגעילים אותי... תודיעו לי כשהספינה מוכנה לצאת לדרך… אני אהיה בחדרי במגורי הקצינים. איך זה שלא באתי לכאן עם התיק שלי? כי התכוננתי מראש שאתם מטומטמים".
רוצים להמשיך לקרוא את המשך העלילות המסעירות של בוגרי זרוע האוויר של ניס בטווין פלאפ? הכנסו לבלוג סיפורי המד"ב שלי
https://www.shootingstarblog.com/
שנה טובה
של
