מוציאה את המפלצת שבתוכי שנעולה כבר המון שנים, מוציאה את הרע, בלי לפחד איך הטוב שבי יגיב.מחליטה מחדש כל שנייה ושנייה קופצת גבוהה כדי ליפול הכי נמוך בלי מעצורים בלי גבולות צאי מפלצת קטנה שלי הרי את שם ותמיד היית ותמיד תהיי אז תצאי תראי לעולם בלי לפחד אל תשכבי בצלו של מלאך תפרצי לעולם בלי חשש,המצפון מדבר שיעבור ומהר את צוחקת בצחוק מזלזל הטומאה שלך יותר מתוקה מסוכריה אדומה על מקל את מחייכת לעצמך מרוצה חושבת שאת כה חזקה אל תוותרי על המלחמה את הרי טוענת שאת גיבורה??!צאי מפלצת קטנה מאסתי מלהילחם לצרוח ולבכות את חופשיה תתנהגי כפי שאת רוצה את אוהבת את האסור את הגבול האדום תחצי בלי שום מעצורים היא פוגעת באנשים כאלו חסרת רגשות קופצת משמחה חיוך שטני בעיניים נוצצות ניצחת זה שלך זקופה ומלאת גאווה מסתובבת כאלו היא מרת עולם עולה על כל פיסה טובה בגופי מושכת קדימה ובעיקר לאחור בעולם עצבני שחור משחור תשתחררי את שומעת כאלו לא מקשיבה בחיוך זדוני מציצה לה דרך העיניים,במצפון כבר לא משתמשת הגוף נע בלי שנייה של מחשבה רואה ורוצה רואה ולוקחת בלי למצמץ את העין, כל מה ששלי זה שלה פוגעת סתם ככה בלי מטרה אז במקום מחשבות מתרוצצות ללא הרף נתתי למפלצת להיות חופשיה והפעם נשבעתי שלא אזיל אף דמעה!בשקט בשקט לכל מקום היא חודרת ואז בשנייה אחת היא מתפרצת..מאסתי ממלחמות מפלצת יקרה צאי תכבשי כל פינה ששרויה באהבה כבר לקחת את השקט מה עוד תבקשי נלחמתי בך בכל כוחי,פורשת היום מרימה ידיים אלמד לחיות אתך בינתיים,שוב קולות חרדה נשמעות מתוכי שרוצות לצאת החוצה לפרוש כנפיים,בלב שבור מבקשת משאלה לחיות שוב בשלווה..כוחות אדירים אספתי עם השנים ואז התעוררת לחיים...אז צאי מפלצת קטנה עשי כל על רוחך תשמרי עליי ותשמרי גם על עצמך...
נכתב לפני 14 שנים
בלילה שקרי,נעצרה בלי שום התראה דממה נחרצת העיניים שלך דברו בלחש קר..ראיתי אותך לראשונה בלי מסכות בלי חיוך מנומס כולך שקוף למולי העשן מטשטש כל פינה שפויה בחדר זרוקים לנו בלי מטרה..אבל העיניים..הם דברו להם בלי הפסקה ידעתי אותך לראשונה נראית כה קטן ועצוב בלי מגננות של גבר חזק הרגשתי את הרצון שלך למגע ידיי את הפחד הזה שזה לא יעבור חייכת חיוך מזויף וברגע הכל נשכח חבקתי חזק שתבין שאתה לא לבד נראית כמו תינוק שזקוק לאהבה העיניים האדומות שלך בוכות לי בלי שום מילה בשתיקה רועמת הוצאת עוד כדור מהמגירה הקטנה שאתו אפילו לא יכאב בלידה עפנו גבוהה על ענן צבוע באפור התקרה פתאום נראית לנו כל-כך גבוהה בלתי ניתנת להשגה רצית שנפסיק אבל היית עמוק מדי שהדמיון עלה על כל מציאות אפשרית,אני יודעת שאני אתעורר לבד ושוב תלך לי..אני יודעת שאתה פה רק לרגע אחד ואנצור את השנייה שהיית זקוק לי ומחר תחייך חיוך תלטף את ראשי ושוב תעלם ושוב תחזור ואני שוב אחכה לעוד בריחה אתך עוד מבט מושפל עד שכבר הכל ישכח.
עוד לילה אתך ובוקר לבדי עוד צימאון לעצמי
עוד דחק ממך איך אני שוב נשארת שלך
זה הסם או אני זה כבר לא אפשרי בחרתי בו זה חזק מכל כוחי,זה אתה או אני ושוב בחרתי בך אז עכשיו כבר אין אני ואתה לא באמת איתי משתמשים בכל דבר שיעיף לעננים איך הבטחת שתשאיר אותי בחיים..תביט בי בציפייה אני מתה בכל שנייה.. בעולם של הזיות זוכרת רק את פנייך לא יודעת איך לשוב לחיות כמו תמיד אני מתה בעודי חיה..!אתה נשבעת שנישאר עם הרגליים על הקרקע איך שחררת לי את היד..
אתה הבטחת אתה נשבעת אני סמכתי עלייך!איך היית חייב שוב לאכזב הבטחת שרק ננסה ועכשיו אין רגע בלי זה שנייה אחת של שפיות וכועסת כל-כך עוד מעט זה יישכח כשיכנס לגופי עוד קצת מהעולם השני
אני יזריק אני יריח אני יתמסטל עוד ועוד ועוד בלי פחד בלי מחשבות בלי שנאה בעולם של אהבות..עולם של חלומות מגולגלת על נייר זה אני והסם וככה סתם כי צריך ורוצה וכבר לא זוכרת איך בלי אני פשוט יודעת שאין גם בשביל מה מציאות חדשה מוציאה עוד סליחה מאלפי הסליחות רק כדי להעביר עוד יום שאתה לא פה מתנדנדת על חוט כמו בובה שבורה..מבקשת עוד רגע אתך רק תגיד לי מתי זה ייגמר זה אתה או אני ושוב בחרתי בך..אז רגע לפני הסוף צועקת חזק שוברת הכל בדממה ממושכת, מביטה בראי כבר איני מזהה את עצמי,הסדקים במראה מזדהים עם נשמתי חלולה וריקה נעמדת דמותי,חלולה מתחננת לשוב לגופי.אלוקים בבקשה תעשה שזה יהיה אמתי ואדע שאתה באמת רק שלי..
בדמעות חונקות נכנסת לשטוף את עצמי הריח שלך נמצא בכל חלק מגופי וכמה שאנסה זה כאלו הפך להיות חלק ממני אני נכנסת לחדר עטופה במגבת אתה זרוק על המיטה כמה יפה אתה שאתה ישן כמו תינוק מתעטף אני מביטה בך מבט אחרון ויודעת שאני הולכת לנצור אותך לנצח בלבי שאתגעגע עד עמקי נשמתי,מתלבשת מהר ושתתעורר לא אהיה יותר זה אני או אתה ובחרתי לראשונה בעצמי משאירה עוד
מכתב קטן ונעלמת כמו עשן...
נכתב לפני 14 שנים
וזה תמיד היה פה אולי בצבע אחר בצורה קצת שונה וזה מרגיש בדיוק אותו הדבר..
וזה תמיד צורם לשמוע בחדשות את אותו ההמנון שהכול מתפורר שנייה לפני שהוא צועק בחדר האחר,וזה כואב בדיוק כמו בפעם הראשונה יש כאב שלא נוכל להתרגל..
ובכי ללא דמעות נשמעת צעקה עמוקה והדלת נטרקת ופשוט אני נותרת קפואה כולי רועדת..
זה כואב לדעת כשאינך יכול לגעת, הידיים הארוכות שפעם עוד היו מחבקות מתי נהייתן כל-כך זועמות?!!
אני רוצה לקום לעזור לה אני יודעת שעכשיו היא זקוקה היא רוצה ,במבט משפיל מביטה על הרצפה איך אתה גורם לה להיות כל-כך קטנה תצעקי את שומעת אני לוחשת בלב תזעקי הוא ירפה עוד לא מתים מכאב..
תברחי הכי רחוק שרק אפשר תמצאי פינה חמה טובה אני עוד אגדל אשמור עלייך מכל צרה תברחי את שומעת אל תוותרי זו לא פשרה,במסדרון ארוך צועדת בלי מטרה כמעט ואין חלון לפחות לנשימה קטנה בדרכים עקומות בלי כישרון או הגיון מתהלכת כמו גופה צלולה בידיים זועמות נופלת בין הקירות עוד שבריר שנייה והוא הולך ויהיה קצת שקט בינתיים אולי לעוד איזה שעתיים אז תברחי את שומעת אל תוותרי זה לעולם לא יפסיק תלכי רחוק עד השמיים אולי תמצאי עוד כוכב שיאיר בצבע אחר שינצנץ הפעם רק בשבילך תרוצי רחוק בין פרחים ושדות הוא לא ימצא אותך שם באגדות,אל תפחדי עוד אהיה גדולה ואמיצה הוא לא ימצא את הדרך חזרה..
נכתב לפני 14 שנים
