זה זמן רב שאני מחפשת את פנייך בכל דבר שאני עושה.

זה זמן רב שאני חייה בתחושה של נתק.

מאז שעזבת אותי זה כאילו שקרעו ממני חלק, ולא הצליחו להדביק אותו בחזרה.

ואתה, אתה בטח לא חושב עליי. אתה בטח כבר המשכת בחייך ולא הרהרת בי הרהור אחד.

התחושה שמלווה אותי אוכלת אותי מבפנים ומותירה אותי ריקה, חסרת עירך.

כעת אינני יודעת את מקומי. אין לי שייכות ואין לי בית.

ואני בתמימותי עדיין מקווה שתחזור.שתיקח אותי איתך ביום מן הימים.

חלולה

אם אי אפשר לשלוט בגורל,

מה הטעם בחיים?

מפוחדת

לבד שם בקור

ללא שום תקווה לצאת

חסרת שליטה, חסרת עתיד

הכל מתפרק סביבי

ואני נופלת

מגששת בחושך

מחפשת אחר דבר

שאוכל להיאחז בו

סיוטים רודפים אותי

דברים שאני רוצה לשכוח, רוצה לברוח

אני לא יכולה

מנסה לשכוח

לעצום עיניים

להתנתק מהפחדים ולהשתחרר

דם

בכל מקום, כמו טיפות של בדולח

הלוואי שהייתי במקום אחר

שקט

דממה של לילה

ודמעות של מלאכים

שקט.

צווחה אחת קוטעת את מחשבותיי.

לילה.

אור קטן מראה את את רגשותיי.

ואת.

זאת את הגורמת לי להתרוקן מכל מחשבותיי, ולהתנתק מכל ריגשותיי.

זאת הנוטעת בי יצר חדש , הגורם לכל גופי לקרוס ולכל מה שהכרתי להתנדף החוצה.

שינית אותי.

את חונקת אותי.

ללא שום בחירה או יכולת להתנגד את גורמת לי להיות מה שאת רוצה שאהיה.