עטליה

בת 68 מערד

התהליך שעברתי עד כתיבת הספר "להיוולד מחדש"

שמי עטליה חייט מבית איש שלום

כשהייתי בת 11,עברתי פגיעה מינית ונגמר כשמלאו לי 18 שנים , במשך שבע שנים עברתי ניצול מיני ע"י אהרון אורן , בעלה של אחותי .

במשך 30 שנה שמרתי על הסוד הנורא בקנאות רבה.

אישיותי נבנתה בצל הפגיעה והסוד לצרכיו של אהרון אורן כשהסוד מוסתר מעיני כל.

מכיוון שכך, לא יכולתי לתבוע אותו בגלל חוק ההתיישנות

לפני כ- 13 שנים לאחר טיפול ארוך במשך שנים רבות, שברתי את השתיקה הארוכה אשר גרמה לצלקות בחיי.

הבנתי שאסור לשתוק,הבנתי שצריך לספר ולעצור את מעגל הסבל שנגרם כתוצאה מהשתיקה.

מאז ,הצבתי לי מטרת, חיים לספר את שואת חיי ולהעביר מסר חשוב ביותר, "צריך לשבור את קשר השתיקה".

ההכרות שלי עם מרכז הסיוע היה לפני 13 שנים כשפניתי לקו החרום 1202.

מעבר לקו ישבה מתנדבת , בקול שקט, בוטח ורגוע קיבלה את השיחה. בעדינות ובתבונה הצליחה להוציא ממני את חששותיי מגילוי הסוד.בעזרת מרכז הסיוע, גיליתי שיש לי כוחות ויכולת להתמודד עם הפגיעה , ויש את הרצון להמשיך לצעוד לעבר העתיד.

ידעתי שבכל עת, אמצע דלת פתוחה ואוזן קשבת ובעיקר סבלנות עידוד והבנה לצרכיי.

הגעתי למרכז הסיוע כפונה שנפגעה מניצול מיני בילדותי , עברתי תהליך שיקום והגעתי היום להיות מתנדבת שיכולה לתרום לנשים אחרות להשתקם ולשנות את חייהן .

אני רואה בהתנדבות חוזק, הצלחה וסיפוק בעזרה לנפגעות.

את ההתנדבות התחלתי במטרה לעזור ולתת את הידע שרכשתי במסל"ן .

כמתנדבת ,אני יודעת את הצורך הנפשי והמצוקה שמרגישה פונה לקו.

אם יש ביכולתי לעזור לאישה ,אעשה כל שאוכל .

כמתנדבת ,כשאני נתקלת במקרים של פגיעה מינית או אלימות ,אני אומרת שמסל"ן או כל מרכז סיוע הוא הכתובת לשיקום.

מאוד חשוב שהיא תדע שהיא לא לבד.

כשאני מדברת עם נפגעת, חייבים לתת לה תחושה שהיא שולטת במעשיה והיא זו שתחליט על הצעדים שתעשה עצם פנייתה הוא הצעד הראשון לשיקום.

המסר שלי הוא ששתיקה היא דרך ללא מוצא ומרכז הסיוע יכול לעזור להתגבר ולהשתקם.חשוב לעודד את הנפגעת שגייסה כוח ,לפנות לעזרה, להמשיך בשיקום,כי אפשר לשנות את החיים , אפשר לחיות אחרת .

אני יודעת כאישה שהיום מתנדבת והייתה גם נפגעת , כמה זקוקים להקשבה ולעידוד שיבינו אותה כדי להרגיש אדם שווה.

בערב שהתקיים בספריה בערד לרגל אירועי היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים בשנת 2007, ספרתי את סיפור חיי , אמרו לי: עכשיו אחרי שסיפרת את הסיפור שלך , שבי וכתבי ספר.

המשפט הזה היה עבורי דחיפה לכתיבת הספר,ראיתי בזה פרויקט חשוב בחיי.

כתיבת ספר, המספר על הפגיעה המינית שעברתי בילדותי , על השתיקה שנמשכה 30 שנה, על תהליך הטיפול והשיקום .

הכתיבה בשבילי היא לא רק אומנות יצירתית, היא כוח אותו גיליתי כתוצאה מהפגיעה.

התחושות של בלבול, פחד והסוד ,כל זה ביחד גרמו לי לכתוב .

הכתיבה בשבילי היא דרך לביטוי , דרך של ריפוי ,ובעיקר הנאה וסיפוק כאשר אני רואה את היצירה בסופה.

במרבית חיי אני כותבת את אשר עבר עלי אך המרחק בין כתיבה במחברת ועד להוצאת ספר נראה לי גדול מאוד ובזמנו נראה לי הדבר כבלתי אפשרי.

אבל בתוך תוכי קסם לי הרעיון .כך נולד הספר.





31.1.2010

עשיתי מעקף /עטליה חייט

אם אין משפט צדק,

הספר הוא המשפט.

אכן, עשיתי מעקף רציני.

נלחמת בצדק,

נלחמת ללא הפוגה.

אומרת אמירות כואבות,

חובטת.

הלב ,לעיתים כועס.

הגוף, לעיתים נחלש.

ואני ללא להות ,ממשיכה במלחמה.

המוסד המחוקק,

את דבריי לא שמע.

חוק ההתיישנות,מתיר לפושעים להמשיך במעשה הזוועה.

בגלל שלושים שנות שתיקה, מבחינתם הניצול המיני לא קרה.

כך נקבע בחקיקה.

אני לא מתייאשת.

ממשיכה להאמין בצדק,אם לא במשפט,

בדרך אחרת.

ישבתי לכתוב,

את זאת אני יודעת היטב

הכול רשום,

סיפור הפגיעה,תהליך השיקום,

החששות והתקוות .

כל מילה התחברה למשפט,

דפים נערמו ונולד ספר.

עשיתי מעקף ,

היום אני מענישה את אהרון אורן, בספרי.

הוא מקבל את עונשו לצמיתות.

לא עוד שתיקה.

אני מרגישה מנצחת.

+ עקוב אחרי

דף המעקב של עטליה