הלב שלי, הקטן המצולק,

על הצלקות פצעים שעוד לא הגלידו,

מסרב להפסיק לפעום.

מסרב גם כשכל פעימה מותחת את הצלקות, פותחת את הפצעים.

זה מה שאני יודע לעשות. כשאפסיק הכל יפסק, ואז גם הפצעים כבר לא יגלידו.

מגיע לך שיעטפו אותך, שילטפו אותך,

רוצה להחזיק אותך בין שתי כפות ידי, בעדינות וברכות – כמו פרפר

לתת לך להמשיך אבל אולי רק קצת פחות? שהפעימות יקטנו, שהפצעים יחלימו?

לא תוכלי לשמור עלי, אני אמשיך את מה שאני יודע לעשות,

לפעום, להרגיש, לכאוב, לאהוב.

אל תגונני עלי, את רואה? למרות הכל אני ממשיך, ורק כך –

אני יכול לשמור עליך.