רימייק - סיפור קצר מאת גל דביר
שלומית לא לגמרי הבינה בהתחלה מה שלושת הסטודנטים המבולבלים רוצים ממנה. הם התקשרו אליה ערב קודם, הציגו את עצמם כסטודנטים לקולנוע שהיו רוצים לפגוש אותה על סרט שעשתה לפני עשרים שנה.
בדיוק לפני עשרים שנה הייתה כמותם, למדה בחוג לקולנוע, חלמה להיות במאית מפורסמת, או להשתלב בתעשיית הקולנוע, אבל איכשהו החיים הובילו אותה למקומות אחרים. לא, היא לא מצטערת שכך היה. היה נחמד וזהו. בלאו הכי היא לא הייתה מוכשרת במיוחד.
היא הסכימה לפגוש אותם וקבעה עימם בבית קפה לא רחוק מביתה. הם איחרו קצת, הודיעו בסלולר כי הם בדרך והיא גמעה את הקפה בניחותא.
כשהגיעו תקף אותה גל זיכרונות קל. היה נחמד להיות סטודנטית.
הם היו מבולבלים קמעה, דיברו איתה על סרטים שעשתה, שהשתתפה בהם. היא ניסתה להיזכר. זה כל כך היה רחוק. הם שאלו במיוחד על הסרט "גבר ואישה – תוכניות מהעתיד" סרט שהשתתפה בו כשחקנית.
כן, היא זכרה משהו מהסרט הזה. זה היה בקיץ בין השנה הראשונה לשנייה. אז היא צילמה את הסרט הראשון שלה, סרט בין עשר דקות על אמא שלה. חוץ מזה היא שיחקה בשני סרטים בתפקידי משנה, הייתה עוזרת הפקה בשני סרטים נוספים וגם... הייתה הכוכבת הראשית בסרט של איתי, "גבר ואישה תוכניות מהעתיד". היה זה סרט קטן, אינטימי, מבוסס דווקא על מחזה אותו כתב יהונתן, סטודנט לתיאטרון.
רוב עלילת הסרט התחוללה בחדר, על מיטה זוגית בדירת ההורים. בחור ובחורה שכבו זה מול זו, ניהלו שיחה, חלמו ביחד על התוכניות המשותפות לעתיד. מידי פעם רצו פלאשבקים שעברו בראשם, פלאש בקים מעתיד, לא מהעבר. זו הייתה הפואנטה בעצם. בסוף הסרט הם קמים ומחליטים להפרד.
שלומית חייכה כשנזכרה שבעצם ברוב הסרט הייתה ערומה לגמרי. ככה דרש התסריט.אז היא לא ממש התביישה להתפשט ולהצטלם בערום. כולם עשו את זה בסרטי הסטודנטים וזה נראה מאוד טבעי.
"אז אתם עושים רימייק לסרט הזה?" תהתה.
"המממ... כן", אמר הסטודנט הגבוה, "משהו כזה".
"מה זאת אומרת משהו כזה?" הקשתה עליו.
"זאת אומרת שאנחנו עושים מעין סרט תיעודי עלינו, שלושה סטודנטים שרוצים לעשות רימייק לסרט הזה." היא קימטה את פניה כאומרת, "לא ממש הבנתי במה מדובר".
"תראי, הסרט הזה התגלגל לידנו," החל להסביר הסטודנט השני. "צפינו בו כמה פעמים והגענו למסקנה שזה סרט נהדר. אז החלטנו לעשות סרט תיעודי בוידיאו על שלושה סטודנטים לקולנוע שמנסים להתחקות אחר יוצרי הסרט, גיבורי הסרט הזה ולדבר איתם על קולנוע, על מה שעבר עליהם בזמן הצילומים, מה עבר עליהם מאז, איפה הם היום".
היא הבינה את זה ואז פתאום חייכה. "אז ראיתם אותי בלי בגדים" אמרה וקצת הסמיקה. גם הם טיפה האדימו. "כן" מלמלו. "ו..." שאלה, כאילו חיכתה לאיזו מחמאה מסוג של "גם היום את נראית נהדרת" אבל נדמה שהשלושה היו נבוכים מידי, וגם צעירים מידי מכדי לקלוט את הרמז.
השתררה שתיקה.
"בסדר, אני מסכימה," משכה בכתפיה.
"מתי נוח לך לצלם?" שאל הגבוה ומיד הוסיף, "זה בוידיאו, אנחנו יכולים לצלם היום, מחר או בכל יום שנוח לך."
"היא העיפה מבט בשעונה. "השעה עכשיו עשר וחצי. באחת בערך הילדים חוזרים מבית ספר, אז בואו נגיד שעד רבע לאחת אני פנויה עבורכם." ומיד הוסיפה, "בואו נעשה את זה אצלי בבית, אני גרה לא רחוק מכאן."
הם הביעו התלהבות ויצאו אחריה. אחרי עשרים דקות כבר ישבו בסלון דירתה שתו לימונדה שהגישה להם.
"אז..." אמרה, "אתם רוצים להתחיל?"
"כן..." ענה אחד מהם, "אבל אנחנו רוצים..." היה לו קשה להמשיך, "המממ...אנחנו רוצים ש..." "אנחנו רוצים שתהיי כמו בסרט" אמר הסטודנט הנמוך ושלושתם שוב הסמיקו.
"כלומר, אתם רוצים שאתפשט?" שאלה מרימה את גבותיה בתדהמה. הם הנהנו בחיוב.
לזה היא לא התכוננה. למעשה אם לא היו מזכירים לה את הסרט הזה, הוא היה נותר מאחור, בערפל השכחה. אבל עכשיו כבר כל התמונות חזרו אליה. היא זכרה איך קראה את התסריט ואמנם לא הטריד אותה להתפשט ולהצטלם בערום בסרט, אבל כאשר הקרינו אותו באחד השיעורים ודיברו עליו, כולם הסתכלו עליה.
אחר כך במשך חודשים הייתה משוכנעת שכל הסטודנטים בקמפוס מביטים בה בעיניים מפשיטות, מסתכלים עליה ויודעים איך היא נראית ללא בגדים. מצד שני, היא נזכרה גם בתחושת הגאווה שפיעמה בתוכה, היא עשתה את זה והיה לה כיף, ובמידה מסוימת גם נהנתה ממבטי התאווה שליטפו אותה או כך לפחות הרגישה אז.
"אתם יודעים מה? בסדר" אמרה לאחר הרהורים ארוכים. "בואו".
היא הוליכה אותם אל חדר השינה שלה ושם ללא השתהות מיותרת, החלה להסיר את בגדיה.
עברו מאז עשרים שנה, שלוש לידות, השמנה, הרזיה, היא הייתה רחוקה רחוקה ממי שהייתה אז, הסטודנטית הצעירה והיפה עם הגוף הנהדר. היה לה גוף של אישה בת 43 שמשתדלת לשמור על עצמה.
הנמוך החל לחלק הוראות בימוי, הגבוה שלף מצלמת וידיאו והחל לצלם והשלישי אחרי הרבה היסוסים התפשט גם הוא ונשכב לצידה. רימייק תיעודי, הרי יובל, השחקן, היה בסרט ערום כמותה ובמשך הסרט הם נגעו זה בזו.
הסטודנט הצעיר, כמו איתה היה אמור לדבר איתה, לראיין אותה, אבל כאשר שלח אליה ידיים, בדיוק כמו יובל של אז, היא לא סירבה. הוא ליטף את פניה, את שדיה, נגע בגופה במקומות אינטימיים והיא שיתפה פעולה. ברגעים מסוימים גם נגעה בו.
כן, זה אכן היה רימייק מוצלח.
כשהשחקן שאל אותה מה קרה אז אחרי שסיימו לצלם את הסרט נפתח אצלה בזיכרון ברז הזיכרונות בזרם שוצף. כן, אז בסוף הצילומים היא שכבה עם כל אחד בנפרד ואחר כך עם שלושתם ביחד. הו, זה היה תענוג אמיתי.
היא לא דיברה הרבה, אבל בכל זאת הזכירה את מה שהלך שם.
אחרי שסיימו לראיין, לדבר ולצלם, היא שכבה עם כל אחד מהסטודנטים הצעירים בנפרד ואחר כך עם שלושתם ביחד. הו, גם הפעם זה היה תענוג אמיתי.
גל דביר
נכתב לפני 15 שנים
